החלטה
הבקשה ותמצית טענות הצדדים :
בתיק זה הוגשה על ידי המשיבה תביעה, בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 6,500,000 ₪, בגין חוב אשר חייבת המבקשת, על פי הנטען, למשיבה, בגין שירותי תכנון ושירותים הנדסיים ל-31 פרויקטים אשר ביצעה המשיבה עבור המבקשת החל משנת 1991.
לכתב התביעה, שנוסח בצורה לקונית, צורף אוגדן הסכמים וחשבונות אשר רק חלקם אושר על ידי המבקשת.
המבקשת עותרת למחיקת הכותרת ובפיה מספר טענות. ראשית, טוענת היא, כי התביעה מתייחסת לעבודות שבוצעו במשך כ-20 שנה ולעשרות פרויקטים, כי חלק ממנה התיישן וכי לשֵם הכנת הגנה בתיק, יש צורך באיתור ושחזור מסמכים רבים, דבר המצריך עבודה של חודשים רבים.
כן נטען, כי התביעה אינה מפרטת את הסכומים המגיעים בגין כל פרויקט ופרויקט, תוך התייחסות למסמכים הרלוונטיים וכי אין די בצירוף מסמכים בכתב לגבי חלק מהפרויקטים. המבקשת מפנה לנספחים שצורפו לכתב התביעה וטוענת שרוב העבודות בוצעו על ידי ד"ר טבעוני באופן אישי ולא על ידי המשיבה.
עוד טוענת המבקשת, כי בחשבוניות ובכל המסמכים האחרים, החתומים רק על ידי המשיבה אין כדי למלא אחר דרישת הכתב שבתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכי כל אחד מההסכמים שצורפו הינו הסכם המתייחס לפרויקט ספציפי ואין מדובר בהסכמי מסגרת אשר חלים על כל 31 הפרויקטים מושא התביעה.
המשיבה טוענת כי כל החשבונות הוגשו בשם החברה, שהיא זו המנהלת את משרד התכנון ד"ר מ. טבעוני נצרת וכי מספיקה "ראשית ראייה בכתב" לביסוס תביעה בסדר דין מקוצר.
המשיבה מפנה להסכם הראשון בכתב שנעשה בין הצדדים ביום 15.8.91 ובו נכתב שאם יוזמנו עבודות אחרות שאינן כלולות בהסכם, יהא התשלום עבורן לפי תעריף א.א.א.י., בהנחה של 20%. לטענתה, רשאית היא להסתמך על תעריף זה, אשר צורף על ידה לתביעה, לגבי חישוב המגיע בשאר הפרויקטים, חישוב חשבונאי פשוט. עוד טוענת היא, שהמבקשת לא ערערה על החשבונות שהוגשו לה.
דיון ומסקנה :
בישיבת יום 18.6.09 הצעתי לצדדים לסיים ההליך בדרך מקוצרת. ב"כ המבקשת הסכים להצעה אולם ב"כ המשיבה, לאחר שנטל שהות על מנת להתייעץ עם מרשתו, סרב לה.
ההחלטה בתיק זה התעכבה לאחר שהצדדים ביקשו שוב ושוב דחייה על מנת לנסות ולהגיע להסכמה ביניהם.
לאחר שבחנתי את כתב התביעה ואת טענות הצדדים, סבורה אני שיש להיעתר לבקשה.
עיון בכתב התביעה ובחוזים שצורפו אליו מעלה, כי לא צורפו חוזים לגבי כל הפרויקטים. השאלה אם חוזים מסויימים הינם "חוזי מסגרת", אם לאו, איננה יכולה להידון בשלב זה של הדיון, מה גם, שלאחר ההסכם הראשון (מיום 15.8.91), נחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים, כך שהסתמכות על ההסכם הראשון (שנערך כ- 17 שנים לפני שהוגשה התביעה), גם לגבי שאר הפרויקטים, לגביהם לא צורפו חוזים, כפי שמבקשת המשיבה לעשות, אינה מובנת מאליה.
אמנם, ה"ראייה בכתב", כנדרש על פי תקנה 202 (1) (א) לתקנות סדר הדין האזרחי איננה חייבת להיות ראיה מלאה הבאה להוכיח את התביעה על כל פרטיה, אלא די "בראשית ראיה" (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188), ע"א 316/64, ארגון פועלים ע"ש בן עמי נ' קק"ל, פ"ד י"ח (4), עמ' 356, 363), אולם כאשר התביעה מבוססת על עילה אחת הנתמכת בראשית ראיה בכתב, ועל עילה שנייה, נעדרת ראיה בכתב, "נמצא שהתביעה כולה אינה כשרה לבוא לפני בית המשפט בסדר דין מקוצר" ראו: (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית בעמ' 371-372, 2005). היינו - די אם חלק מהתביעה אינו בר תביעה בסדר דין מקוצר, כדי שהעניין כולו יידון בהליך רגיל (ראו: בר"ע 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד לח(2) 581, עמ' 583-5829 וכן: מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך ב', עמ' 998-999).
בענייננו, עסקינן ב- 31 פרויקטים, אשר לא ניתן לראותם כ"עסקה אחת" או כ"עילה אחת" וכל פרויקט מהווה עילת תביעה בפני עצמו (גם לא נטען אחרת). לפיכך, היה על המשיבה לצרף לתביעתה את ההסכמים המתייחסים לכל פרויקט ופרויקט. משלא עשתה זאת, הרי חלק זה של תביעתה, היינו – הפרויקטים לגביהם לא צורפו הסכמים ספציפיים, אינו ראוי להתברר בסדר דין מקוצר. בעיה דומה עולה מכך שחחלק מהחשבונות שצירפה המשיבה, אינם חתומים ע"י המבקשת. מכאן מתחייבת מחיקת הכותרת ולאור קביעתי זו, מתייתר הצורך לדון בשאר טענות המבקשת.
אני נעתרת, איפוא, לבקשה ומורה על מחיקת הכותרת.
לאור היקף הפרויקטים בגינם נתבע שכר והתקופה עליה הם משתרעים ומנגד – לאור הזמן שעבר מאז הוגשה התביעה, ניתנת למבקשת שהות של 60 יום על מנת להגיש כתב הגנה.
הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.
החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.