ד"ר חמוד ח' נ' תשובה ואח'

פסק דין

1.מדובר בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בבאר-שבע (ת.א. 2868/04, השופט י. פרסקי) מיום 19.5.09 בו נדחתה תביעת המערער נגד משיב 1 עם חיוב בהוצאות, והתקבל חלק קטן מהתביעה נגד משיב 2, בלי צו להוצאות.

בתביעה טען המערער כי משיב 2 רימה את המערער בכך שהציג בפניו מצג שווא שהוא משמש כטכנאי מחשבים מוסמך וכסוכן של משיב 1. שני המשיבים פעלו במשותף בחוסר תום לב ובמרמה בכך שהתחייבו להתקין במשרדו עמדות מחשבים מחוברות ברשת פנימית וחיצונית עם מערכת הפעלת חלונות 98 שהינה מוצלחת יותר, תמורת סכום של 15,280 ₪ עבור מערכת המיחשוב, בתוספת סך 1180 ₪ עבור ההתקנה, בעוד שהמחשבים שסופקו והותקנו לא פעלו בצורה תקינה, והמערער היה צריך להזמין טכנאי ותוכנות חדשות על מנת להתאים את מערכת המחשוב לצרכיו, ובהקשר לכך נגרמו לו נזקים בסך 33,872 ₪, מהם נזק לעבודת המשרד בסך 15,000 ₪, העדר תכנות בסך 13,684 ₪ ונזקים נוספים.

2.משיב 1 טען שמשיב 2 לא פעל כסוכנו שלא היתה לו כל התקשרות עסקית עם המערער, והוא רק רכש את מערכת המחשוב עבור המערער, וסייע לו בהתקנת המערכת ללא כל תמורה, וכן שלא היתה לו כל התקשרות עם המערער. היתה התקשרות עם משיב 2 בלבד שרכש עבור המערער את מערכת המיחשוב.

בית משפט השלום העדיף את גרסתם של משיבים 1 ו-2 ביחס לטיב העסקה, אך העדיף את גרסת המערער ביחס לטענה שהוא שילם למשיב 2 סכום של 1180 ₪ עבור ההתקנה, עובדה שהוכחשה על ידי משיב 2, ולאור זאת דחה את התביעה נגד משיב 1, וחייב את המערער

בהוצאות בסך 1000 ₪ בתוספת מע"מ, וחייב את משיב 2 לשלם למערער סך 1180 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.11.03 ועד לתשלום בפועל, בלי לתת צו להוצאות בקשר לכך.

בערעור טען ב"כ המערער כי טעה בית משפט השלום בכך שלא התייחס לטענות בדבר הטעיה, מצג שווא וחוסר תום לב מצד משיב 2, עליו סמך המערער, ובכך שהציג בפניו עובדות שאינן נכונות לגבי כישוריו וטיב המערכת שהוזמנה על ידיו.

מנגד, ביקשו המשיבים לדחות את הערעור מנימוקיו של בית משפט השלום.

3.לאחר עיון בטענות הצדדים, נראה לי כי בית משפט השלום התייחס כראוי לכל השאלות העובדתיות שהועלו על ידי המערער, לרבות הטענות הנוגעות להטעיה, מצג שווא וחוסר תום לב, ודחה את גרסת המערער התובע מן ההיבט העובדתי, פרט לתשלום בסך 1180 ₪ שלגבי העדיף את גרסת המערער על פני גרסתו של משיב 2.

ככלל, אין להתערב בשאלות של מהימנות ומימצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא אם נתקיימו נסיבות המאפשרות התערבות כזאת, ובנסיבות העניין נראה לי שאין הצדקה להתערבות כזאת.

לאור זאת אני דוחה את הערעור ומחייב את המערער לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכ"ט ע"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.