ד"ר וינברג נ' מנהל מס שבח

פסק דין

כללי

המרצת פתיחה זו עניינה הליכי גבייה שונים, בהם נקט המשיב כנגד נכסיו האישיים של המבקש, לצורך גביית חוב מס מעיזבון, אשר המבקש הינו אחד מיורשיו, ואשר נכון להיום, הינו חוב מס פסוק, שביצועו אינו מעוכב.

בתובענה שלפני עתר המבקש להצהרה, כי הליכי הגבייה בהם נקט המשיב, כנגד נכסיו האישיים, לצורך גביית חוב המס של העיזבון, אינם חוקיים.

רקע עובדתי

כמפורט להלן, בין המבקש לרשויות המס, כבר התקיימו הליכים רבים, במספר ערכאות, בנוגע לחוב המס והליכי הגבייה ביחס אליו, וההליך הנוכחי הינו חוליה נוספת במאבק המשפטי הכולל שמנהל המבקש ביחס לחוב המס הנדון ודרכי גבייתו.

הרקע לפרשה בתמצית: ביום 15.6.06 נפטרה גב' אהובה וינברג ז"ל (להלן: "המנוחה"). יורשה היחידי היה בעלה, ד"ר יהושע וינברג ז"ל, שנפטר ביום 27.12.06. המבקש ואחותו, גב' תמר ריינר, הינם יורשיו של ד"ר וינברג ז"ל.

בטרם פטירתה, ערכה המנוחה שני הסכמי המחאה אל מול חברת מ.ו. השקעות בע"מ (להלן: "החברה") ובמסגרתם הסבה לחברה את כלל זכויותיה בנכסים הממוקמים בגוש 6941, חלקה 118, גוש 6941 חלקה 74/4 וגוש 6925 חלקות 18-19 (להלן: "הנכסים"), אשר מהוות 1/3 מהבעלות בנכסים.

ביום 15.6.06 כאמור נפטרה המנוחה וביום 31.7.07 בוטלו הסכמי ההמחאה, וזאת בהתאם לתנית הביטול המופיעה בסעיף 2 להסכם ההמחאה השני. בהודעתו מיום 30.10.07 סירב המשיב להכיר בביטול הסכמי ההמחאה ובביטול העסקאות, אשר נערכו במסגרתם, וחייב את המבקש בתשלום מס שבח בגין עריכת העסקאות. ביום 29.11.07 הוגשה השגה על החלטת משיב זו.

במקביל, ביום 29.11.07 וביום 2.12.07 הוטלו צווי עיקול בגין חוב מס אשר נוצר בעקבות הסכמי ההמחאה, על נכסיו האישיים של המבקש - רכבו וחשבון הבנק המצוי בבעלות המבקש ואשתו, ובמהלך ניהול ההליך, בימים 8.7.09 ו- 9.7.09, הטיל המשיב צווי עיקול נוספים על נכסי המבקש.

כנגד הליכי גבייה אלו הוגשה התובענה הנוכחית.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי חוב המס עצמו, נשוא הליכי הגביה, נקבע ואושר בשורה של פסקי דין והחלטות שיפוטיות, אשר ניתנו בשלל בקשות, תביעות וערעורים שהגיש המבקש, בניסיון לבטל את החיוב במס. ואלה עיקרי ההליכים:

תחילה, הגיש המבקש השגה על החלטת המשיב מיום 30.10.07, ומשזו נדחתה, הגיש ערר לוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב (ו"ע 1408/07), אשר נדחה בפסק דין מיום 3.8.11.

במקביל לניהול הליכים אלו, הגיש המבקש לבית משפט השלום בת"א, תביעה בהמרצת פתיחה (ה"פ 201115/07) למתן צו הצהרתי המורה על ביטול צווי העיקול, אשר סולקה על הסף בפסק דין מיום 9.3.08, מפאת חוסר סמכות עניינית, תוך קביעה, כי הסמכות לדון בסוגיה מסורה לועדת הערר.

לפיכך פנה המבקש והגיש לועדת הערר (שבפניה היה תלוי ועומד אותה עת הערר הנ"ל, ו"ע 1408/07) בקשה לסעד ביניים (בש"א 6499/08) לבטל את כל הליכי הגבייה הננקטים על ידי המשיב, לרבות צווי העיקול על נכסיו הפרטיים של המבקש, וזאת עד להכרעה בערר. ועדת הערר דחתה את הבקשה לסעד ביניים. על החלטת ועדת הערר הוגשה בר"ע לבית משפט העליון (רע"א 8330/08), שנדחתה.

במקביל להגשת הבקשה לסעד ביניים לועדת הערר (שנדחתה, כאמור), הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ערעור על פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט זה ביום 9.3.08 (ע"א 1656/08), ערעור זה נדחה בפסק דין מיום 5.1.10.

בנוסף, המבקש עתר לבית משפט השלום בהרצליה בתובענה לסעד הצהרתי, בדבר אי חוקיות הליכי הגבייה, שנדחתה בפסק דין מיום 14.2.10 מפאת חוסר סמכות עניינית.

נכון להיום, חוב המס נשוא הליכי הגביה העומדים במוקד ההליך הנוכחי, הינו חוב פסוק ובר גביה.

תמצית טענות המבקש

המבקש שהבהיר, כי לדידו חוב המס עצמו שנוי עדיין במחלוקת, טען, בהקשר לתובענתו הנוכחית, כי בכל מקרה, על פי סעיף 126 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), ועד לחלוקת מלוא העיזבון בין היורשים, אין לראות בו אחראי לחוב המס של העיזבון וממילא, אין להיפרע מנכסיו האישיים.