פסק - דין
1.בפני ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופט אריה אטיאס) בתיקים אזרחיים מאוחדים 70642/04 ו-41199/05 מיום 23.7.07, שעניינו תביעות כספיות הדדיות בין המערער לבין המשיבה.
2.הערעור הוגש במקור על פסק הדין כולו, ואולם לאחר הטיעונים בעל-פה הודיע בא-כוח המערער, כי המערער חוזר בו מערעורו בכל הנוגע לת"א 41199/05 ומותיר על כנו את הערעור על ת"א 70642/04.
רקע
3.המשיבה הינה פרופ' לאנדוקרינולוגיה, העוסקת כיועצת שלישונית בתחום מומחיותה. המערער הינו רופא שיניים, העוסק בתחומו ויזם של מוצרי-הרזייה (פעילות זו רוכזה תחת הפירמה "טרנסדל").
4.בשלהי שנת 2003 נפגשו המשיבה והמערער כדי לשוחח על מיזם עסקי, פרי מוחו של המערער, לפתיחת מרפאה רב-תחומית. המיזם זכה לשם: "פרוייקט פנג'אה". המשיבה גילתה התעניינות בפרוייקט והחלה לפעול לקידומו, בין היתר, על-ידי פגישות, הוצאת ספרות רפואית מהאינטרנט וטלפונים לעמיתיה לעבודה, על-מנת לרתום אותם לפרוייקט.
5.מתוקף איזה קשר עסקי פעלה המשיבה כשם שפעלה, זו השאלה העומדת בבסיס התובענות אשר הוגשו לבית-משפט קמא. המשיבה אוחזת בעמדה לפיה בגין כל פעולותיה וטרחתה, היא זכאית לשכר ראוי בשווי 57,000 ₪ (לפי חישוב של 34.5 שעות עבודה X 250 $ לשעת עבודה). דרישה זו עומדת בבסיס תביעתה, שהוגשה ביום 16.11.04 לבית-משפט קמא (ת"א 70642/04).
6.המערער טוען ליחסי-שותפות סימטריים בין השניים, ועתר לחיובה של המשיבה במחצית מהוצאות הפרוייקט. טענה זו עמדה בבסיס התביעה על-סך 151,395 ₪, שהגיש המערער נגד המשיבה ביום 2.8.05 (כתשעה חודשים אחרי תביעתה של המשיבה) לבית-משפט קמא (ת"א 41199/05).
בית-משפט קמא איחד את הדיון בשני התיקים.
פסק דינו של בית-משפט קמא
7.בית-משפט קמא סבר, כי מאחר ואין כל מסמך אשר יכול להצביע באופן מפורש וחד-משמעי על כוונתם של הצדדים, השאלה בדבר מהות הקשר העסקי בין הצדדים תוכרע בהתאם למידת המהימנות אותה רוכש בית המשפט לצדדים. זאת, בשים לב לכך שהנטל המוטל על כתפי המערער, הטוען ליחסי-שותפות בין הצדדים, גדול וכבד מן הנטל המוטל על כתפיה של המשיבה, הטוענת ליחסי מזמין-נותן שירות.
8.בית-משפט קמא ציטט מדברי כב' השופט ד' לוין בע"א 167/89 תנעמי נגד חמסי צדוק (לא פורסם) (להלן: "פרשת תנעמי"), שם הובהר, כי "השאלה האם נקשר הסכם בין בעלי דין המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה שבעובדה היא". עוד נאמר באותו פסק הדין, כי בבואנו לבחון קיומה של שותפות, יש לברר, בין היתר, את אלה: "הכוונה של הצדדים להיות שותפים, הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים, השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק, הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בענייני העסק, השתתפות הצדדים ברווחי העסק ומישכם של היחסים בין הצדדים ... על השופט לבחון בעזרת מבחנים אלה ואחרים האם נקשר הסכם בין בעלי הדין לנהל יחד עסק במטרה להפיק ממנו רווחים".
9.לאחר בחינת חומר הראיות, ובעיקר על-סמך התרשמותו מבעלי הדין ומן העדים שהופיעו בפניו, אימץ בית-משפט קמא את גירסת המשיבה וקבע, כי מדובר בגירסה מהימנה הנתמכת בדברי הגב' לידיה בר, היועצת הארגונית של פרוייקט פנג'אה, מר אבנר גלעדי, אשר שימש כמנכ"ל ומנהל עסקי של חברת טרנסדל ומר יוסי רובינשטיין, בן-דודו של המערער ושותפו במיזמים שונים, לרבות בחברת טרנסדל. מנגד קבע בית-משפט קמא כי גירסת המערער אינה מעוררת אמון.
10.כללו של דבר, סבר בית-משפט קמא כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי בינו לבין המשיבה התקיימו יחסי-שותפות המצדיקים נשיאה שווה בהוצאות, ומנגד המשיבה הוכיחה את זכאותה לתגמול בעבור השעות שהשקיעה בפרוייקט פנג'אה.
11.לאור האמור, תביעת המערער בת"א 41199/05 נדחתה, והוא חוייב בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. תביעת המשיבה בת"א 70642/04 נתקבלה בחלקה, והמערער חוייב בתשלום 23,625 ₪ (לפי חישוב של 21 שעות עבודה X 250 $ לשעה (שכר סביר, לטעמו של בית-משפט קמא, בשים לב למומחיותה של פרופ' בלום, כפי שעלה מן הדיון)), אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
המערער לא השלים עם התוצאה, מכאן הערעור שבפני.
טענות הצדדים בערעור בקליפת האגוז
12.בהודעת הערעור תקף המערער את פסק הדין "לאורך כל החזית" וטען כי הוא מוטעה מיסודו. לא מצאתי לנכון לפרט ולמנות את כל נימוקי הערעור והטענות המועלות בו. אתייחס אליהם בהמשך הדיון לגופם של אותם נימוקים שנכון יהיה לדון בהם. יחד עם זאת, אציין בקצרה כי ליבת הערעור היא בתקיפת ממצאי עובדה ומהימנות. המערער שב וחזר על עמדתו, לפיה מהות הקשר העסקי בין הצדדים לא היתה כשל מזמין-נותן שירות, אלא כשל יזמים המעוניינים להקים מיזם משותף, כאשר הטענה היא שריבוי הסתירות, הפירכות וכיו"ב, מהם התעלם בית-משפט קמא או למצער לא נתן להם את המשקל המתאים, פותחים את הסדק הצר שמותירה הפסיקה להתערבות גם בממצאי מהימנות ועובדה. איני מוצא לנכון להרחיב ולפרט את יתר נימוקי הערעור, שהם רובם ככולם פיתוח של הטענה המרכזית, בדבר הקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה.
13.המשיבה תומכת בפסק-דינו של בית-משפט קמא, מנימוקיו. לשיטתה, מסקנתו של בית-משפט קמא מבוססת כדבעי, נימוקיו פורטו בהרחבה ומושתתים על ממצאים עובדתיים, ובכלל זה מהימנות עדים, כך שלטענתה, אין מקום להתערב בקביעותיו. לאור האמור, התבקש בית המשפט לדחות את הערעור.
דיון - יחסי שותפות