ד"ר הנריק רוסטוביץ ושות חברת עורכי דין נ' יצחק שריקי הממונה על חוק חופש המידע

פסק דין

1.בפניי עתירה מנהלית בה מתבקש בית המשפט להורות למשיב להעביר לעותרת מידע שהתבקש על ידה בהתאם לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן "חוק חופש המידע"), כדלקמן:

א.שמם של כל הנישומים המחזיקים נכסים בשטח העולה על 300 מ"ר, אשר מסווגים (כולם או חלקם) על ידי העירייה לצורך חיובי הארנונה, לפי סווג "עסק מכל סוג אחר לרבות חנויות, עסקים" (להלן "סווג עסקים").

ב.מענם של כל הנישומים המחזיקים נכסים, אשר מסווגים (כולם או חלקם) על ידי העירייה לצורך חיובי הארנונה לפי סווג עסקים.

ג.פירוט גודל השטחים המסווגים לפי סווג עסקים, המוחזק על ידי כל אחד מהנישומים המחזיקים בשטחים אלה.

2.רקע עובדתי בתמצית:

א.העותרת הינה חברת עו"ד.

ב.המשיב הינו הממונה על חוק חופש המידע בעיריית עפולה.

ג.ביום 5.11.09 שלחה העותרת למשיב מכתב ובו ביקשה לקבל לידה את המידע שבבסיס העתירה, אולם בקשתה לא נענתה ובהמשך הוגשה העתירה דנן.

ד.בעתירה שהוגשה ביום 8/03/10 העלתה העותרת טענות קשות על התנהלות המשיב וטענה כי לא פעל לפי חוק חופש המידע וחוקים אחרים ולא טרח להשיב לפניותיה אליו ובהמשך פעל תוך רשלנות וזלזול בחוק ובתפקידו.

לעניין הזכות לקבל מידע, הפנתה העותרת לסעיף 1 לחוק חופש המידע והדגישה כי הזכות לקבל מידע מהרשות הינו של אזרח, כאשר הרשות היא מעין נאמן המחזיק את המידע עבור האזרח.

לעניין המידע המבוקש לגופו, טענה העותרת, כי בעקבות שינויים דרמטיים שנערכו בצו הארנונה של עיריית עפולה בשנת 2008, שונו סיווגי ארנונה שונים, דבר שהביא להעלאה משמעותית של תעריפי הארנונה עבור עסקים שונים. לטענת העותרת העירייה התעלמה מפסקת הגבלה שניתנה בתוך האישור להעלאת התעריפים ורק בשנת 2009 , ולאחר פניית ב"כ העותרת, התאימה אותם לפסקת ההגבלה.

לטענת העותרת, למידע המבוקש חשיבות רבה שכן רק לאחר קבלתו תוכל העותרת לבדוק את חוקיות פעילותה של העירייה בהשתת הארנונה. לטענתה האפשרות להטיל ביקורת על פעילות הרשות הציבורית היא מנשמת אפו של חוק חופש המידע וכי הבחינה תטיב עם נישומים אחרים בעפולה, אשר אינם בקיאים במעשיה של הרשות.

אשר לפגיעה בפרטיות, טענה העותרת כי אין כל סכנה שכזו, בודאי שלא בנוגע לתאגידים, אשר כלל אינם עומדים בגדרו של סע' 3 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 1981 (להלן "חוק הגנת הפרטיות"), וכן אין כל חשש לפגיעה בנישומים הפרטיים שפרטיהם נדרשו, ובמיוחד שהמשיב לא הראה כל נסיבה בגינה יש חשש כזה, ולא הפנה לאחת הנסיבות הנזכרות בסע' 2 לחוק הגנת הפרטיות.

מנגד טען המשיב כי המדובר בעתירת שווא המוגשת ממניעים זרים, כאשר העותרת מבקשת לקבל את המידע האמור בניסיון להתחקות אחר "לקוחות פוטנציאלים". לטענתו, החוק אינו קיים על מנת לשרת אינטרסים אישיים וכמובן שלא נועד למטרה של הקלה בחיפוש אחר לקוחות נוספים.

עוד טען המשיב כי ניסיונה של העותרת להציג עצמה כמי שהביאה לתיקון טעויות של עיריית עפולה הינו כושל ודינו דחייה, כשלטענתו בעתירה קודמת שהגיש ב"כ העותרת נדונה שאלת הפרשנות לאישור החריג ובית המשפט קיבל את גרסת העירייה בעניין.

לעניין המידע עצמו, טען המשיב בסיכומיו רק לעניינם של הנישומים הפרטיים. בהקשר זה טען, כי מסירת מידע בנוגע אליהם מהווה פגיעה בפרטיות לאור סע' 23ב לחוק הגנת הפרטיות וסע' 9(א)(3) לחוק חופש המידע, ועל כן חל עליו איסור למסור את המידע ואין לו כל שיקול דעת בעניין.

ה.בדיון מיום 22.6.10 הועלתה הצעה בפני הצדדים לפיה יעביר המשיב לעותרת רשימה של התאגידים אשר יש להם שטחים מעבר ל300 מ"ר (שמספרם 32), אך לא יעביר את רשימת האנשים הפרטיים (שמספרם 4).

ב"כ המשיב הביע הסכמה להצעה, אולם העותרת, לאחר ששקלה את העניין, דחתה אותה.