ג' נ' עיריית ראשון לציון

תביעה על סך של 16,000 ₪ עקב היפגעות ממחסום בולט בחניון זד"ל בראשל"צ, המצוי בבעלות הנתבעת.

לטענת התובע ביום 13.5.2014 החנה את רכבו בחניון הנ"ל, שהינו חניון מקורה ותת קרקעי. לאחר מכן, עלה ליציאה בעקבות שלט הכוונה המכווינים את הולכי הרגל ליציאת רח' מוהליבר, על המדרכה. בעשותו כן, ראה מחסום רכבים הצמוד לקיר החניון, אשר בולט לכיון המדרכה וחוסם את הפסיעה עליה. הוא ירד אל הכביש על מנת לעקוף את המחסום, ולפתע הגיחה מולו מכונית שיצאה מן החניון. התובע זז לצד במהירות כדי לא להיפגע מהמכונית, ובעשותו כן – נפגע בראשו מהמחסום.

התובע הגיע לטיפול רפואי במרפאה של קופ"ח ונעדר יומיים מעבודתו. מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה כי טופל בהרדמה מקומית ותפירת חתכים.

הנתבעת טענה כי היציאה שימשה בעבר כיציאת הולכי רגל אך נחסמה. החץ המנחה את הולכי הרגל לכיוון יציאת רח' מוהליבר נמחק, וכי התובע התרשל בכך שבחר לצאת באמצעות המדרכה ולא במעלית החניון המשמשת את הרגל לעליה לרחוב.

מהתמונות שצירף התובע לכתב התביעה עולה, כי בזמן האירוע המחסום בלט באופן ניכר לכיוון המדרכה שהינה צרה ממילא, ולמעשה חסם את ההליכה עליה. ברור לחלוטין שמצופה מהולך רגל לעקוף את המחסום על מנת לא להיתקל בו, והדרך לעשות זאת הינה על דרך של ירידה לכביש. בכך נחשף הולך הרגל לסיכון של היפגעות ממכונית היוצאת מהחניון.

זהו מפגע אשר מצוי לחלוטין בתחום אחריותה של הנתבעת, כבעלים של החניון, וכעירייה, והיא זו שיצרה את הסיכון הטמון במחסום הנ"ל.

יצויין עוד כי התובע הציג את התמונה ת/1 – המחסום במצבו דהיום, אשר ממנו עולה כי זווית המחסום היום, ביחס לחומה, הינה חדה יותר מאשר בזמן האירוע וכן יש עליה פס זוהר. אציין כי גם במצב זה המחסום חוסם את תנועת הולכי הרגל ומחייב עקיפתו, ובכך נוצר סיכון של ממש. נראה כי ראוי לנתבעת למצוא פיתרון אחר לעניין זה.

בכל אופן, הנתבעת היתה צריכה לצפות כי העמדת המחסום באופן כזה תחייב הולכי רגל לרדת מהמדרכה לכביש וכתוצאה מכך ייחשפו הולכי רגל לתנועת המכוניות ובסיכון הכרוך בכך, ועל כן נגועה התנהגות זו ברשלנות.

הנתבעת טענה כי מחקה מהשלט המצוי בחניון את החץ המצביע על יציאת הולכי הרגל לרח' מוהליבר, ואם יצא התובע בכל זאת מיציאה זו – הרי שעשה זאת על אחריותו בלבד ובניגוד להנחיות התנועה. אין לקבל טענה זו. השלט עצמו נותר במקומו ועדיין מצוייר עליו ציור של הולך רגל עם הכיתוב "יציאה לרח' מוהליבר". אדם סביר הקורא את השלט הנ"ל אינו יכול להניח שיציאת הולכי הרגל מיציאת מוהליבר נאסרה. למעשה – ההיפך הוא הנכון. הפעולה המתבקשת היתה הסרת השלט בשלמותו וחסימת היציאה מרח' מוהליבר פיסית, ואת זאת הנתבעת לא עשתה.

מעבר לכך, גם אם השלט היה מוסר – אין לבוא בטרוניות אל התובע אשר בחר לילך ברגל, במקום שיש בו מדרכה הבנויה כחוק. אין לחייב אנשים לעלות במעלית, מקום שקיימת מדרכה המסדירה פסיעה עליה כחוק. במקרה בו קיימת מדרכה, והיציאה מהחניון באמצעותה לא נאסרה, ואף לא נחסמה – רשאי אדם להחליט אם לצאת במעלית או ברגל, על המדרכה, ואין לראות בבחירתו לצאת רגלי שום רשלנות.

אשר על כן אני קובע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע, ואין מצידו שום אשם תורם.

באשר לנזק – התובע לא הוכיח הפסדי השתכרות בפועל ועל כן נזקו הינו בלתי ממוני בלבד.

לאחר שבחנתי את כלל הפרמטרים הרלוונטיים, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 7,000 ₪.

כן תשא התבעת באגרת המשפט ששילם התובע, וכן בהוצאותיו בסך של 300 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט תוך 15 יום.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ו, 13 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.