ג'נח נ' ג.ע הום פרויקטים בע"מ ואח'

החלטה בבקשה לסילוק על הסף

לפני בקשה להורות על סילוק על הסף של כתב התביעה, או להורות על העברת הדיון לבית המשפט במחוז חיפה.

רקע – מכתב התביעה עולה כי הנתבעת היא חברה בע"מ והנתבע הינו מנהלה ובעל מניותיה – שבבעלותם ובניהולם אתר אינטרנט בתחום הבינוי. עילת התביעה היא בגין הפרה לכאורה של זכות יוצרים וזכות מוסרית, במאמרי התובע שבוצעה במרחב האינטרנט.

תמצית טענות המבקשים - טענו להיעדר סמכות מקומית, לשיטתם - מירב הזיקות הן למחוז חיפה, מכיוון שמקום מושבה של החברה הנתבעת הוא יוקנעם ואילו מקום מגורי הנתבע הינו בטבעון.

עוד טענו כי המאמרים לא נלקחו מאתר התובע, כי הם אינם מקוריים וכי הם אינם ראויים להגנת החוק, גם מכח כך שמתייחסים לתהליכים ולשיטות ביצוע בתחום איטום מבנים. המבקשים טענו עוד טענות עובדתיות נוספות שונות כגון שלנתבעת לא היה אתר אינטרנט בזמנים הרלוונטיים וכי הוא נרכש רק במועד מאוחר יותר. לחלופין טענו כי נעשה "שימוש הוגן".

לשיטת הנתבע יש למחוק את התביעה כנגדו בהיעדר עילה לנוכח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. לטענתו, לא קמו התנאים לביצוע הרמת מסך, או לחיובו מכח אחריות אישית של נושאי משרה.

תמצית טענות המשיב – לשיטתו לבית משפט זה קיימת סמכות מקומית לנוכח כך שההפרה בוצעה במרחב האינטרנט.

המשיב טען כי אין לסלק התובענה על הסף לנוכח כך שבית המשפט אינו עושה שימוש נרחב בסמכות זו ולנוכח כך שהבקשה מצריכה בירור עובדתי.

באשר לנתבע, טען המשיב כי בהתאם לחוק זכות יוצרים יש בסיס לעילת תביעה אישית כנגדו.

תמצית תשובת המבקשים – הנתבע טען כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגדו, שכן בית המשפט הכיר בדוקטרינת ההפרה התורמת בדיני זכויות יוצרים בהתקיים תנאים ספציפיים וחריגים בלבד שאינם מתקיימים בענייננו.

דיון

סמכות מקומית - איני מקבלת הטענה להיעדר סמכות מקומית. כפי שצוין בכתב התביעה ההפרה הנטענת בוצעה במרחב האינטרנט. כבוד השופטת מרים נאור פסקה אך לאחרונה (מרץ 2012) כי:

"משפורסמו הדברים ברשת האינטרנט, הם חשופים לעיני כל. משכך, המעשה שבבסיס התביעה בוצע בכל מקום. המבקשים רשאים היו, על כן, להגיש תביעתם לכל מחוז שיפוט בארץ, ובכללו מחוז מרכז..." רעא 530/12 שמחה יעקובוביץ נ' יוסף (ג'ו ) אדוארד זיאס (2012) (פורסם בנבו).

בהמשך פסק הדין ציינה השופטת נאור:

"בתי המשפט אינם מייחסים משמעות מופרזת כיום לשאלת הסמכות המקומית, בשים לב למימדיה של מדינת ישראל, ולפיכך למרחק הקטן באופן יחסי בין מחוזות השיפוט השונים. חבל שהמשיב עשה "עניין" משאלת הסמכות המקומית."

אמנם המקרה דלעיל עניינו בהפצת לשון הרע באינטרנט, אולם איני רואה מקום לבצע הבחנה בשל כך מהמקרה שלפני.

אשר על כן הטענה להיעדר סמכות מקומית – נדחית.

באשר לבקשה לסילוק על הסף – איני מקבלת אותה בשלב זה. אמנם, בית המשפט רשאי לסלק תובענה על הסף בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. בפסיקה נקבע כי תקנה 101 מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". (ר' ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478).

הכלל הוא כי די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312). בית המשפט אינו ממהר למחוק או לדחות תובענות על הסף ומעדיף ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט. בפסיקה נקבע כי אין להורות על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה, מקום שניתן להצילה על ידי תיקונה (ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577).

הבקשה רצופה טיעונים עובדתיים ומשפטיים כאחד המצריכים בירור ההליך – ולא סילוקו על הסף בשלב כה מקדמי. כך גם באשר לבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר עילה כנגד הנתבע. לאחר שישמעו הראיות ויוגשו סיכומי הצדדים, בית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, במסגרת פסק הדין. בכך מוגשמת גם זכות הגישה לערכאות, כשמנגד באם יסתבר כי הצדק עם המבקשים, ממילא יהא רשאי בית המשפט לפסוק הוצאות.