ג'ינג'ים האווי נ' מ. גולד ייבוא ושיווק בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה של המשיבה לביטול עיקול זמני שהוטל ביום 23.3.2011 על נכסיה אצל מחזיקים שונים.

מפאת דחיפות הענין, החלטתי הנוכחית מתייחסת אך ורק לעיקול הזמני אצל מחזיק מסויים- בנק דיסקונט בע"מ. לגבי יתר המחזיקים, תינתן החלטה בנפרד לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם בכתב.

עסקינן בתביעה מורכבת המתבררת במסגרת הליכי בוררות בפני כב' הבורר, עו"ד ישראל לשם, ומצוייה בשלבי סיום, לאחר שמיעת ראיות. מדובר בסכסוך בין יצרני משאבות בטון מקוריאה, לבין המפיצה הישראלית שלהן (להלן: "המשיבה"), שהוליד תביעה מצד יצרני המשאבות ותביעה שכנגד מצידה של המשיבה.

בעבר, ולבקשת יצרני המשאבות (להלן: "מבקשי העיקול") כבר הוטלו עיקולים זמניים על נכסים שונים של המשיבה, בשורה של החלטות שיפוטיות של המותב הקודם שטיפל בתיק (כב' השופט ש' ברוך ז"ל).

בענינו של בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") הורה המותב הקודם עוד ביום 16.2.2009 כי העיקול שהוטל אצלו על נכסי המשיבה יבוטל. בהחלטה נוספת מיום 5.3.2009 שב בית המשפט וקבע כי אין מקום להטיל עיקול אצל הבנק, חרף העובדה שהעיקולים שהוטלו אצל מחזיקים אחרים כמעט ולא תפסו דבר, וזאת על מנת לאפשר למשיבה להמשיך ולפעול מבחינה עסקית. יצויין כי בגדרה של אותה החלטה, בית המשפט הרחיב את העיקול אצל מחזיקים חדשים, כך שהצורך בהרחבת העיקולים היה ברור וידוע, ונשקל היטב קודם שבית המשפט החליט שלא להטיל עיקול אצל הבנק. בהחלטה שלישית, מיום 10.6.2009, שב בית המשפט וביטל פעם נוספת עיקול שהוטל אצל הבנק, בנימוק שיש לאפשר למשיבה מקור מסויים של פעילות כלכלית. בהחלטה רביעית, מיום 30.8.2009 בוטל פעם נוספת עיקול כזה. בית המשפט קבע כי תנאי להטלת עיקול כזה היה ניצול לרעה, שלא נטען ולא הוכח.

כאשר הוגשה הבקשה הנוכחית להטלת עיקול אצל מחזיקים שונים, ציינו מבקשי העיקול את העובדה שבית המשפט שדן בעיקולים שהוטלו בעבר, לא היה מוכן להטיל עיקול אצל בנק דיסקונט. דא עקא, הם לא ציינו בגוף הבקשה כי חרף אותן החלטות קודמות, הם שבים ומבקשים להטיל עיקול אצל בנק דיסקונט, אלא רק כללו אותו אגב אורחא ברשימת המחזיקים, כאחד מתוך מחזיקים רבים שפורטו בנספח לבקשה ולא בכותרת הבקשה, כמקובל וכנהוג.

בטרם נעתרתי לבקשה להטלת העיקול, וכדי למנוע תקלות, ביקשתי ממבקשי העיקול בהחלטתי מיום 20.3.2011 להבהיר האם בבקשתם הנוכחית ישנה הרחבה כלשהי של העיקולים מעבר לצווים שהוטלו בעבר, בין בסכום ובין בזהות המחזיקים, או שמא מדובר בחזרה על עיקולים שכבר הוטלו אך לא העלו דבר.

בתגובה, הודיעו מבקשי העיקול ביום 21.3.2011 כי אין בבקשת העיקול הנוכחית משום תוספת וכי כל המחזיקים הופיעו כבר כמחזיקים בבקשות קודמות שאושרו, למעט מספר מצומצם של מחזיקים חדשים. מבקשי העיקול לא ציינו את העובדה, וחבל שלא ציינו, כי החידוש בבקשה הנוכחית הוא שהם מבקשים פעם נוספת להטיל עיקול אצל הבנק, למרות שמדובר בעיקול שכבר בוטל בעבר מספר פעמים בהחלטות מנומקות. לו היו מבקשי העיקול מפנים את תשומת ליבי לענין זה, כפי שצריכים היו לעשות, הן לנוכח חובת הגילוי המוטלת על מי שמבקש סעד במעמד צד אחד ובמיוחד לנוכח בקשת ההבהרה המפורשת מיום 20.3.2011, שנועדה בדיוק למנוע את התקלה שהתרחשה בפועל, לא הייתי נעתר לבקשה בנוגע לבנק, באשר מתוך הבקשה עצמה לא ניתן ללמוד על שינוי נסיבות כלשהו המצדיק סטייה מהחלטותיו של המותב הקודם.

רק לאחר שהמשיבה ביקשה את ביטולם של צווי העיקול, לרבות העיקול שהוטל אצל הבנק, טענו מבקשי העיקול, בתשובה שהגישו, כי המשיבים מסכלים בדרכי תרמית את העובדה שלא הוטל עיקול בחשבון זה, והפנו להחלטתו של בית המשפט מיום 9.6.2009, שהותירה פתח להטלת עיקול גם אצל הבנק אם יתברר שהמשיבה מנצלת לרעה את חשבונה בבנק.

בנסיבות אלה יש לבטל את העיקול אצל בנק דיסקונט, שהרי עיקול כזה לא היה מוטל מלכתחילה, לו הוצגו בפניי העובדות בשלמותן, בהתאם להבהרה שנדרשה.

גם לגופו של ענין העיקול אצל הבנק לא יכול להיוותר על כנו, שכן החלטתו של המותב הקודם, לפיה רק שימוש לרעה בחשבון תצדיק הטלת עיקול עליו, נותרה על כנה. מתוך עיון בבקשת העיקול לא עולה שנעשה שימוש לרעה בחשבון הבנק. הטענה המרכזית היא שהעיקולים לא תפסו כמעט דבר, אלא שלגבי טענה זו כבר נקבע בהחלטות קודמות של המותב הקודם כי היא כשלעצמה אינה מצדיקה הטלת עיקול אצל הבנק, שכן יש לאפשר למשיבה דרך לנהל את פעילותה העסקית.

גם עיון בתשובת מבקשי העיקול לבקשת המשיבה לביטולו של העיקול, מגלה כי הגם שיש בפיהם טענות בדבר הברחת נכסים כביכול על ידי המשיבה, אין כל טענה בדבר שימוש לרעה בחשבון הבנק, למעט אמירה כללית, לפיה באמצעות חשבונה בבנק, המשיבה "הצליחה ככל הנראה להעביר סכומים עצומים לנושיה האחרים, שאינם המבקשים." הא ותו לא. מדובר באמירה סתמית ביותר, שאפילו אינה נתמכת בתצהיר למרות שעסקינן בטענה עובדתית מובהקת. אין כל הצדקה להטיל עיקול על חשבון הבנק על יסוד אמירה כזו, גם בשל אופיה הכללי וגם בשל העדר תצהיר לתמיכה בה.

מבקשי העיקול טענו בסיכומיהם בעל פה כי המשיבה אינה חברה פעילה ולכן אין כל מניעה לעקל את חשבון הבנק שלה. דא עקא, טיעון זה דינו להדחות, שכן בענין זה לא חל כל שינוי בנסיבות, ואותן טענות ממש הועלו עוד בחודש יוני 2009, בטרם החליט המותב הקודם לבטל את העיקול על חשבון הבנק, חרף טענות אלה.

גם חקירתו של מנהל המשיבה במסגרת ההליך שבפניי, לא העלתה כי המשיבה ניצלה לרעה את העובדה שלא הוטל עיקול על חשבונה בבנק. אמנם נטען כי המשיבה מכרה ציוד לחברה אחות, והתמורה הופקדה לחשבון הבנק של המשיבה, אלא שמכירת ציוד שאיננו מעוקל, והפקדת התמורה לחשבונה של המשיבה, אינה יכולה להחשב ניצול לרעה של הפעילות בחשבון.

עוד אציין כי העובדה שהעיקול הנוכחי לא תפס דבר בבנק, כפי שהתברר במהלך הדיון שבפניי, היא כשלעצמה אינה סיבה מספקת להותיר את צו העיקול על כנו, שכן מנהל המשיבה הסביר שעצם קיומו של הצו פוגע קשות גם בחברות נוספות הנמנות על קבוצת החברות שבבעלותו, שכן מבחינתו של הבנק הוא בוחן את כל החברות הקשורות כמכלול אחד.

לבסוף, יש להתייחס לטענת מבקשי העיקול לפיה לא יעלה על הדעת להקנות למשיבה חסינות מפני הטלת עיקול על חשבון הבנק, שכן הדבר מהווה פתח לריקונו של צו העיקול מתוכן. על כך יש להשיב שאין ולא הוקנתה למשיבה חסינות כאמור, אך הקביעה השיפוטית של המותב הקודם, לפיה לא יוטל עיקול כזה אלא אם יוכח שהמשיבה מנצלת את הפעילות בחשבון לרעה- שרירה וקיימת, וכדי לקבל עיקול על החשבון, צריכים היו מבקשי העיקול להציג ראיות לשימוש לרעה בחשבון, דבר שלא עשו.

סיכומו של דבר, העיקול שהוטל אצל הבנק- יבוטל כמבוקש.

מבקשי העיקול ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.