פסק דין
זוהי תביעה כספית, בגין אירוע תאונת דרכים מיום 31.07.12.
טענות הצדדים
על פי הנטען בכתב התביעה, בזמנים הרלוונטיים, בזמן שנהג רכב התובעת, עצר את רכבו ברמזור אשר היה במופע אור אדום, ביצע הנתבע 1, אשר נהג אותה עת במשאית, פניה ימינה לתוך השדות, ולפתע נסע באופן פתאומי לאחור, פגע ברכב התובעת ונמלט מהמקום.
לטענת התובעת, עד ראיה אשר נסע מאחורי רכבה, פנה לנתבע 1 והודיע לו כי ראה את אירוע התאונה, אסף את נהג רכב התובעת, ורדפו אחרי נהג המשאית עד שאיתרו אותו, שם סירב האחרון למסור פרטים מזהים אודותיו, ומשכך הוגשה נגדו תלונה במשטרה.
התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבה, הינו בשיעור של 5,992 ₪. בנוסף צירפה חשבון שכ"ט שמאי בסך של 900 ₪. כן טענה התובעת לאובדן ימי עבודה בעלות של 3,000 ₪.
לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.
הנתבעים שללו גרסת התובעת לתאונה. לטענתם, המשאית כלל לא הייתה מעורבת בתאונה כלשהי, כנטען בכתב התביעה. הוסיפו הנתבעים וטענו כי, אף לאחר ירידת נהג המשאית, לבדיקה באם נגרמו נזקים למשאית, לא ראה כל סימן לכך, והבין כי טענת התובעת לפגיעה בה הינה טענה שקרית, במיוחד הטענה כי המשאית נסעה לאחור, פגעה ברכב, ועזבה את המקום.
הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה.
דיון ומסקנות
לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.
בעדות נהג התובעת, אשר נהג בזמנים הרלוונטיים ברכב של התובעת, תיאר גרסתו לאופן התרחשות התאונה (עמ' 1 ש' 18-24). בחקירתו הנגדית של נהג המשאית, התגלו סתירות, לעניין גרסתו לאירוע הנטען, שלא ניתן להם מענה המניח את הדעת.
תחילה אציין כי על אף שבעדותו הנ"ל, טען נהג התובעת כי במקום התאונה נכח בחור בשם "חיים", אלא שנוא לא דאג להתייצבותו של חיים הנ"ל לדיון בפניי, למתן עדותו אודות אירוע התאונה הנטען. בעניין זה אוסיף כי על אף שבעדותו, ציין נהג התובעת, כי לא הצליח לאתר את חיים, אשר במעמד התאונה הנטענת מסר לו האחרון מספר טלפון בלבד (עמ' 2 ש' 13-14), אלא שמנוכח נהג התובעת כבר במעמד הפגיעה הנטענת, כי הנתבע 1 אינו מוכן להודות באחריותו לתאונה (עמ' 1 ש' 22), היה עליו לקבל את פרטיו המלאים של העד הנ"ל, לצורך העדתו בעניין התאונה הנטענת.
בעניין זה אוסיף כי בדבריו של נהג התובעת התגלו סתירות בעניין הטענה לאי קבלת פרטיו של אותו חיים, כאשר מחד ציין נהג התובעת כי קיבל מחיים מספר טלפון בלבד, ומנגד, ציין בחקירתו הנגדית כי חיים נתן לו פרטים אותם מסר למשטרה (עמ' 2 ש' 25). משנמסרו לו פרטים אותם העביר כאמור למשטרה, אזי היה באפשרות נהג התובעת לפנות למשטרה לקבלת פרטים אלו, על מנת להזמין את חיים לעדות. נהג התובעת, וסיבותיו עמו, בחר לא לעשות כן.
עוד אוסיף בעניין זה כי, הגם שלשאלת בא כוחו, טען נהג התובעת כי לא נוצר כל קשר בינו לבין חיים, לפני התביעה, וזאת משנודע לו כי יקבל פיצוי מחברת הביטוח, אלא שלא הוכח בפניי על ידי התובעת, כי בשום שלב לאחר התאונה, לא עלתה אפשרות שהיא כי חברת הביטוח של התובעת תפצה את האחרונה בגין נזקיה, כך שזימונו של חיים למתן עדות הייתה חיונית, והיה על נהג התובעת לדאוג לקבלת פרטיו של אותו חיים לצורך הוכחת גרסתו הנטענת לתאונה.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל אומר, כי על אף שבכתב התביעה טענה התובעת, כי חיים נסע מאחורי רכבה, פנה לנהג התובעת והודיע כי ראה את התאונה (סעיף 5 סיפא לתביעה), אלא שמחקירתו הנגדית של נהג התובעת לא ניתן ללמוד כי חיים אכן ראה את התאונה "הוא היה מאחורי כשהמשאית דפקה אותי. אני חזרתי והוא שאל מה קרה..." (עמ' 2 ש' 24), משמע חיים לא ראה את הפגיעה הנטענת, אלא שמע עליה מנהג התובעת עצמו.
באשר לפגיעה הנטענת, בעדותו הראשית העיד נהג התובעת כי ניגש לנתבע 1, והראה לו את הצבע על המשאית, אלא שעדותו זו לא נתמכה בראיות כלשהן, משלא הוצגה בפניי כל ראיה ו/או תמונה אודות צבע כלשהו שנותר על המשאית, כתוצאה מהפגיעה הנטענת. עניין זה מקבל חיזוק אף בעדותו של הנתבע 1 לפיה לא היה שום סימן על המשאית (עמ' 6 ש' 2-3).
באשר למיקום המשאית טרם התאונה, תמוהה העובדה כי נהג התובעת לא ידע לומר באיזה נתיב עמדה המשאית, אלא שם לב אליה רק כשחזרה אחורנית (עמ' 4 ש' 22-23), כאשר מנגד כן ידע לומר כי המשאית עזבה בחלקה את הכביש, וכי הפרסה בוצעה בשדות, כאשר אף העיד כי ראה "שהדבל קדימה בשדות והעגלה היא על הכביש" (עמ' 4 ש' 28-32 , עמ' 5 ש' 1). עניין זה יש בו כדי לפגום במהימנות נהג התובעת באשר לפגיעה הנטענת, ומיקום המשאית טרם הפגיעה הנ"ל.
מעדותו הנ"ל של נהג התובעת, וכן של הנתבע 1, כפי שתובא להלן, המסקנה הינה כי בטרם האירוע הנטען, עמדה המשאית, אשר פנתה ימינה, בנתיב הימני של הכביש. בעניין זה אוסיף כי אי מתן תשובה חד משמעית ע"י נהג התובעת, לשאלת ב"כ הנתבעים, באם טרם הפגיעה ברכב התובעת, עבר הנתבע 1 שלושה נתיבים, ללא פגיעה ברכבים אחרים (עמ' 5 ש' 2-8) יש בה כדי להטיל דופי במהימנות גרסת התובעת לאירוע הנטען.
מנגד, העיד בפניי הנתבע 1, אשר כאמור, נהג במשאית. בעדותו ציין האחרון כי עצר ברמזור ולאחר מכן פנה ימינה. הוסיף כי משהגיע לשדה, שם נטען בפניו כי פגע ברכב התובעת, בדק את המשאית, ולא הבחין בכל סימן עליה. עדותו זו של הנתבע 1 לא נסתרה, משלא הוגשה כאמור על ידי התובעת, כל ראיה לפגיעה הנטענת.