ג'רייס נ' אשקר

החלטה

לפניי בקשה לביטול עיקול זמני, שניתן על ידי ביום 16/6/13 על זכויות המבקש מתביעה שהוגשה בשמו נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ.

קיצור ההליכים הקודמים בתיק: הוגשה בקשה להארכת מועד ולאחר מכן בקשת רשות להתגונן, הקבועה לפניי ליום 1/10/13 בשעה 12:30; ביום 2/5/13 ניתן צו עיקול זמני זהה במעמד צד אחד, הוגשה בקשה לביטול עיקול, שנמסרה לתגובת המשיב, ובהעדר תגובתו בוטל הצו ביום 9/6/13. בקשת המשיב להארכת מועד להגשת תגובה והתגובה, שהוגשו ביום 11/6/13 נמחקו מאחר וניתנה כבר החלטה בבקשה.

הצו נשוא בקשת הביטול ניתן ביום 16/6/13, מאחר ואותם נימוקים, שהצדיקו את מתן הצו הראשון התקיימו, ואני דוחה את טענות המבקש לפיהן היה עליי להזמין את המבקש לדיון בבקשה, או שהיה על המשיב להציג עובדות חדשות. עיקול זמני הינה בקשה הנדונה במעמד צד אחד (תקנה 366 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 להלן: "התקנות"). איני מוצאת גם נפקות לטענה לפיה לא צורפו לבקשה השניה נספחים, באשר הנספחים סרוקים בתיק. גם ערבויות היו בתיק, לפי החלטתי הקודמת, ונקבע כי יחולו גם על הצו דנן.

ניתן אם כן לדון בבקשה לגופה, לפי המבחנים המצטברים, שנקבעו בפסיקה.

1.ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה (תקנה 362(א) לתקנות).

2.ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה (תקנה 374(ב) לתקנות).

3.איזון נזקים, תום לב ומידתיות (תקנה 362(ב)(1) ו-(2)).

1.ראיות מהימנות לכאורה לזכות התביעה

אין חולק כי המבקש מסר למשיב ייפוי כח, שלא צויין בו טיב הטיפול, ביום 8/8/09 (נספח ז'1 לכתב התביעה), חתם על טופס ויתור על סודיות רפואית באותו יום והסמיך את המשיב לפעול בשמו "לצורך הטיפול בתביעה לפגיעה בעבודה לרבות גמלת נכות מול המוסד לביטוח לאומי" (סעיף 8.1 פסקה רביעית לתצהיר, התומך בבקשה). המבקש טוען כי לא הסמיך את המשיב לפעול עבורו בהגשת התביעה נשוא העיקול, תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), שהוגשה ביום 2/9/12 בת.א. 808-09-12 אשקר נ' הפניקס (קבוע לק.מ. לפני כב' השופט פרידמן ליום 6/3/14). המבקש גם מכחיש כי ביקש מהמשיב כי יטפל עבורו באיחוד תיקי הוצל"פ ובבקשה לקבלת הבטחת הכנסה.

לצד הוראת התקנות בעניין הראיות לכאורה לתביעה, הכירה הפסיקה בזכותו של הנתבע להטיל ספק בזכות התביעה: "בבוא בית המשפט להחליט כלום יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה, אלא אם כן יש בכתב ההגנה טענות המעמידות את הנטען שם בספק ניכר" (ר"ע 490/86 יונה יונה ואח' נ' דן מקמילן ואח', פ"ד מ(4) 115).

בעניין זה המבקש הצליח לנטוע ספק בחלק מתביעת המשיב, כדלהלן:

אין חולק כי המשיב טיפל עבור המבקש לפי בקשתו ובהסכמתו בהליכים בפני המוסד לביטוח לאומי ובית הדין לעבודה בקשר עם קביעת נכות בתאונה מיום 13/4/09. אין חולק גם כי המבקש קיבל כספים בזכות טיפולו זה של המשיב (סעיפים 2(א) עד (ו) לכתב התביעה והנספחים המתאימים) ואולם לא הוצג הסכם בעניין גובה שכר הטרחה, המבסס את זכותו של המשיב לסכומים, הנתבעים על ידו הן עבור טיפולו בעבר והן עבור התביעה בת.א. 808-09-12. ניתן להתייחס לתביעה כתביעה לשכר ראוי, המוערך ע"י המשיב, ללא שהוסכם קודם עם המבקש.

לעניין התביעה לתשלום עבור טיפול באיחוד תיקים, הודה המשיב בדיון כי לא עשה דבר בעניין למעט הוצאת רשימת התיקים מיום 30/5/12 (נספח ב' 10 לכתב התביעה) כדבריו בחקירה הנגדית: "לא ייצגתי אותו אני מתקן אותך אני הוצאתי רשימה ארצית, והעביר אלי כתבי תביעה לאחר פסקי דין..." (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 17-22). אשר על כן ברור כי אין שמץ של ראייה לזכות המשיב לשכר טרחה בסך 1,000 ₪ עבור טיפול באיחוד תיקים (סעיף 2(ז) לכתב התביעה).

לעניין הטיפול בבקשה להבטחת הכנסה, המשיב הציג מכתב שלו למוסד לביטוח לאומי מיום 14/4/11 בצירוף תצהיר (נספחים ו'1 ו'2 לכתב התביעה), המהווה כנראה תשובה למכתב המל"ל למבקש מיום 20/3/11 להשלמת מסמכים (נספחים ו'3 עד ו'9), אך אין בכך כדי להוות ראייה על הסכמה לתשלום עבור הטיפול. יתרה מזאת המסמכים מעידים כי המבקש הגיש את התביעה להבטחת הכנסה בעצמו, ורק לאחר שנדרש להגיש מסמכים נוספים מסר את הדרישה למשיב, שערך מכתב ותצהיר וצירף את המסמכים שנדרש המבקש להביא. גם אין ראייה לכך שבזכות הטיפול של המשיב קיבל המבקש הבטחת הכנסה. בדיון טען המבקש כי באת כחו הנוכחית, עו"ד גב' איוב "הוציאה לי הבטחת הכנסה" (פרוטוקול, עמ' 3 שורה 28, ועמ' 4, שורה 6). אין ראייה להתחייבות המבקש, במצבו הכלכלי הידוע, לשלם 1,000 ₪ עבור מכתב אחד ותצהיר.

באשר להוצאות ששילם המשיב למומחה, נחיצות הזמנת חוות הדעת עדיין לא הובהרה. כידוע בתביעה לפי חוק הפלת"ד אין בעלי הדין מביאים עדות של מומחה מטעמם, אלא ממונה מומחה מטעם בית המשפט (סעיף 6א לחוק הפלת"ד) או במקרה כזה שלנו, מחייבת קביעה על פי דין, אשר רק מטעמים מיוחדים יתיר בית המשפט לסתור אותה (סעיף 6ב). עם זאת אני מקבלת את טענת המשיב כי חוות הדעת הוזמנה בחודש יולי 2011 הן עבור התביעה מול המל"ל ובבית הדין לעבודה, וגם על מנת לבקש לסתור את קביעת המל"ל בתביעה לפי חוק הפלת"ד. על המבקש לשאת בהוצאות הסבירות שהוצאו לטובתו, טרם שביקש להפסיק את טיפול המשיב בעניינו.

חלקו המשמעותי של סכום התביעה, השנוי במחלוקת, הינו שכ"ט עו"ד בגין התביעה בתיק ת.א. 808-09-12. לאחר הדיון, שהתקיים לפניי היום, נחה דעתי כי המבקש הטיל ספק ניכר בזכותו של המשיב לתשלום שכר טרחת עו"ד בגין התביעה, ובמיוחד המשיב לא נתן טעם להגשת התביעה על ידו במועד שהוגשה. ויובהר. המשיב ייצג את המבקש בעניין התאונה שעבר ביום 13/4/09 מסוף שנת 2008, הגיש עבורו בקשות ותביעות ואף השיג עבורו תשלומים שונים. בסוף חודש יולי 2012 ובאמצע פגרת הקיץ נודע למשיב כי המבקש מבקש כי יפסיק את הייצוג וימסור למבקש את תיקו (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 17-22, עמ' 2, שורות 1-6). בנסיבות אלה כל מטרת הגשת התביעה לפי חוק הפלת"ד היתה גביית שכ"ט עו"ד. המשיב ידע כי המבקש אינו מעוניין בייצוגו, ולא היתה לו כל הסמכה להגיש את התביעה בשם המבקש, כאשר הוא יודע בבירור כי המבקש אינו רוצה בייצוגו עוד: "הוא רצה לבוא ולקחת את התיק וללכת, אמרתי לו שזה לא הולך ככה, ועליו לפנות בצורה מסודרת, לשלם את ההוצאות ולשלם עבור העבודה שעשיתי ואין לי שום בעיה להעביר את התיק" (שם).

בנסיבות אלה לא היתה כל הצדקה עניינית לבצע עבור המבקש כל עבודה נוספת או אף לשאת עבורו בכל הוצאה שהיא, שכן המבקש גילה דעתו כי אינו מעוניין בכך. אין בכך שהתביעה היתה מוכנה מחודש אפריל 2012, כנטען והמשיב נשא בהוצאות כדי להצדיק הגשת תביעה ביום 2/9/12 בידיעה ברורה שייפוי הכח בוטל. לא נטען כי היתה התיישנות או סיבה אחרת שחייבה את המשיב להגיש את התביעה עם תחילת שנת המשפט וסיום הפגרה וההשבתה, אלא המשיב הודה כי עשה כן על מנת לשמור על זכויותיו שלו ולא של המבקש: "... מה גם שאני שילמתי על חוות הדעת והכנתי את כתב התביעה וכל עבודתי תרד לטמיון אם לא אגיש את כתב התביעה הקרוב ביותר" (שם, שורות 15-16). אמנם המשיב עדיין לא קיבל את פניית ב"כ הנוכחי של המבקש, שנעשתה רק בחודש אוקטובר 2012, למרות שייפוי הכח נחתם כנטען כבר ביום 15/6/12, אך כאמור ידע על עמדת לקוחו.

על כן אני קובעת כי אין ראיות מהימנות לזכות התביעה בכל סכומה, אין הסכם שכר טרחה יש ביטול ייפוי כח ברור, ואין הסמכה לפעול בעניין התביעה לפי חוק הפלת"ד, המשיב הודה כי לא פעל דבר בעניין איחוד תיקים בגינו תבע 1,000 ₪, ולמעט שכר טרחה ראוי עבור העבודה שנעשתה ובגינה קיבל המבקש כספים, אין מדובר בראיות מהימנות. בעניין התגמולים שקיבל המבקש בגין נכות ובגין חוות הדעת, המבקש הראה הגנה דחוקה ביותר בטענה כללית לפיה הסכומים שולמו, אך הנטל להוכחת כל רכיבי הבקשה רובץ לאורך כל הדרך על כתפי המשיב, מבקש העיקול.

2.ראיות מהימנות לכאורה להכבדה