ג'רבאן נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, (להלן–"בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 4.7.11 על ידי השופט שמואל יציב בתיק תת"ע 1478-09-08.

המערער הובא לדין בבימ"ש קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3) לפקודת התעבורה[נוסח חדש], תשכ"א–1961, (להלן–"הפקודה"), סעיף 64ב(א) לפקודה, סעיף 64ד(1) לפקודה וסעיף 39א לפקודה.

בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 5.6.08 בשעה 17:50 את רכבו בחיפה בהיותו שיכור,זאת על יסוד העובדה כי הוא סירב למסור דגימת אוויר נשוף לצורך בדיקת רמת ריכוז אלכוהול בגופו.

הדיון בעניינו של המערער היה קבוע ליום 12.10.08 ולקראת הישיבה הגיש בא כוח המערער בקשה לדחיית הדיון כדי לאפשר לו להעתיק את חומר החקירה, ללמוד אותו ולגבש עמדה למתן תשובה לאישום. בקשת בא כוח המערער לא נדונה כלל על ידי בימ"ש קמא, אך משלא התייצב, הורשע בהיעדרו., תוך שהוא קובע מועד חדש לטיעונים לעונש.

ביום 31.3.09 התייצב ב"כ המערער ומשנודע לו כי בקשת הדחייה הקודמת לא נדונה ובימ"ש קמא הרשיע את המערער בהעדרו, ביקש דחיית הדיון כדי לאפשר לו להגיש בקשה לביטול הכרעת הדין. הבקשה הוגשה ביום 14.10.09 ובימ"ש קמא קבע כי היא תשמע במועד הקבוע, בהתאם להחלטתו מיום 18.10.09, המערער לא התייצב למספר ישיבות ובסופו של יום הדיון בעניינו התקיים רק ביום 4.7.11 כשבאותה ישיבה התייצבו הצדדים בפני בימ"ש קמא והודיעו על הגעתם להסדר טיעון.

בהתאם להסדר הטיעון תבוטל בהסכמה הכרעת הדין שניתנה בהיעדר, כתב האישום יתוקן בכך שתיוחס למערער עבירה של נהיגה תחת השפעת משקה אלכוהולי, לפי תקנה 26 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א–1961. כמו כן, הודיעו הצדדים כי הם הגיעו להסדר טיעון ביחס לעונש, גם כן, ולפיו הוסכם כי יוטלו על המערער העונשים הבאים:

4 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלית, 4 חודשי מאסר על תנאי ולמשך 3 שנים, 4 חודשי פסילה על תנאי ולמשך 3 שנים וקנס כספי בסך של 1200 ₪.

בימ"ש קמא החליט לשמוע את הטיעונים לעונש מבלי שידון בבקשה לביטול הכרעת הדין ואף לא התייחס לבקשת שני הצדדים שהועלתה במסגרת הטיעונים לעונש.

במסגרת גזר הדין קבע בימ"ש קמא כי דינו של המערער הוכרע ולכן אין מקום להגעה להסדר טיעון ועל כן, שמע את טענות הצדדים, שהביאו בפניו את תוכן הסדר הטיעון וחרף זאת הטיל על המערער את העונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל בניכוי פסילה מנהלית של חודש ימים, 3 חודשי מאסר על תנאי ולשלוש שנים, 4 חודשי פסילה על תנאי ולמשך 3 שנים, קנס כספי בסך 1200 ₪ שישולם בשני תשלומים.

הערעור מופנה כנגד פסק הדין של בימ"ש קמא הן ביחס להכרעת הדין והן ביחס לעונש.

המערער טען כי היה על בימ"ש קמא לדון בבקשת הדחייה ואף לקבלה כי תכליתה לאפשר לו להעתיק את חומר החקירה וללמוד אותו. הבקשה הוגשה ביום הדיון 12.10.08 ולגביה לא ניתנה כל החלטה, אם כי באותה ישיבה המערער הורשע עקב אי התייצבותו.

המערער טען כי ככלל המשיבה מסכימה לבקשת דחיית הישיבה הראשונה כדי לאפשר לסנגור להעתיק את חומר החקירה וללמוד אותו ואף בעניין זה קיימת הנחיה ברורה בנוהלי עבודת המשיבה, לטענת בא כוח המערער.

עוד נטען כי משהמשיבה הסכימה לביטול הכרעת הדין במטרה לסיים את ההליך במסגרת הסדר טיעון, לא היה מקום לדחות הסכמות הצדדים ואף נימוק בימ"ש קמא אינו יכול לעמוד. בימ"ש קמא במסגרת גזר הדין סקר את ההליכים בתיק ובין השאר ציין כי ביום 15.10.09 קיים דיון בבקשה לביטול הכרעת הדין, אולם הוא לא הכריע בבקשה ולא נתן כל החלטה לגוף העניין ודחה את הדיון ליום 26.11.09, תוך שהוא מורה למערער להתייצב לדיון שנקבע.

מספר ישיבות נדחו מסיבות שונות כמפורט בגזר הדין של בימ"ש קמא. במסגרת הטיעון לעונש ביום 4.7.11 הודיעו הצדדים על הסדר הטיעון, המערער ביקש ביטול הכרעת הדין והמשיבה השאירה את הבקשה לשיקול דעת בימ"ש.

הצדדים הודיעו כי מקורו של הסדר הטיעון בכשלים ראייתיים. בימ"ש קמא עיין בחומר החקירה וקבע כי הוא לא מצא: " ...... כשלים ראייתים כפי שהצדדים מסרו..", המערער סבור כי בימ"ש קמא טעה משעיין בחומר הראיות והביע דעתו בעניין הכשלים הראייתיים.

בימ"ש קמא הוסיף וכתב לעניין הכשלים הראייתיים כי:

" ... מהחומר עולה כי הנאשם נדרש, בשפה הערבית למסור בדיקת נשיפה, והוסבר לו, בשפה הערבית, ע"י רס"מ מוחמד שנאן, את תוצאות הסרוב. הנאשם סרב .. לאור כל האמור לעיל אני גוזר דינו ...".

בימ"ש קמא קבע, גם כן, במסגרת גזר הדין כי : " לאחר שניתנה הכרעת דין לנאשם אין להגיע להסדרי טיעון ...", בכך הוא טעה ושגה, לגישת המערער.