ג'מילה נאיף יונס נ' מגדל חברה לביטוח בעמ

פסק דין

1.התביעה הוגשה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2.התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים שבמהלכה התהפך הרכב שבו נהגה. התאונה היתה ביום 21.9.03 בעת שהתובעת, ילידת 1981, היתה סטודנטית ולמדה במכללת "בית ברל". התובעת, שהיתה בדרכה למכללה, פונתה ממקום התאונה לבי"ח הלל יפה בחדרה ולאחר בדיקות שנערכו לה בחדר המיון בבית החולים שוחררה עם המלצה למנוחה והמשך מעקב.

3.לאחר שהוגשה התביעה מונה מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' גרשון וולפין, ועל פי חוות הדעת שהוגשה על ידו מצא כי מצבה של התובעת מצדיק קביעה של דרגת נכות צמיתה בשיעור של 10% ואולם לפי חוות הדעת, ומאחר שהתובעת היתה מעורבת גם בתאונת דרכים נוספת, קודם לתאונה נשוא התביעה,ותלונותיה בעקבות אותה תאונה, קבע המומחה כי יש לזקוף רק 7.5% נכות לתאונה נשוא התביעה.

4.בעקבות חוות הדעת הגישו הצדדים תחשיבי נזק, אולם, לא היה באלה כדי להביא אותם לידי הסכמה, ולפיכך נשמעו הראיות ביום 6.1.11.

5.הנתבעת בחרה שלא להביא ראיות מטעמה. התובעת, לעומת זאת, העידה ומטעמה העידו גם בעלה, מר יונס אמג'ד וגיסתה הגב' יונס כדיג'ה.

בעת הגשת תצהירי העדויות הראשיות ציינה התובעת כי בכוונתה להביא כעד מטעמה גם "נציג שכר" מחברת החשמל, שם עבדה התובעת (ראה הודעה מיום 4.10.10) ואולם בסופו של דבר, לא נתבקש זימונו של עד כזה ועד כזה גם לא הגיע לדיון שנקבע לשמיעת הראיות.

6.מאחר ששני הצדדים ויתרו על חקירת מומחה בית המשפט, נותרה בעינה קביעתו לעניין הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתאונה, וזו עומדת על 7.5%.

7.המחלוקת שבין הצדדים, שבעטיה גם נשמעו הראיות, נוגעת לכן לנכותה התפקודית ולנזקים שהתובעת טוענת שנגרמו לה כתוצאה מנכות תפקודית זו.

8.התובעת טענה כי נכותה התפקודית גבוהה הרבה יותר מהנכות הרפואית שנקבעה לה.

לטענתה, גרם מצבה הרפואי, והנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, לכך שנעדרה ימים רבים מעבודתה ולא יכלה לעבוד בהיקף שיכולה היתה לעבוד בו אילולא התאונה והנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממנה.

9.התובעת טענה גם כי היא מתקשה מאוד בתפקודה כאישה וכאם ולמעשה כמעט ואינה מתפקדת בבית ואינה מסוגלת למלא אחר המטלות הרגילות כגון: טיפול בילדיה ואחזקת הבית וניקיונו.

התובעת טענה כי היא נעזרת רבות בבנות המשפחה (גיסותיה ואימה) והפכה למעשה תלויה לחלוטין בעזרתן, מאחר שללא עזרה כזו אינה יכולה להשגיח על ילדיה או לבצע את מטלות משק הבית.

10.הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התובעת מגזימה מאוד בתאור הנזקים, שכביכול נגרמו לה מהתאונה, וכי בפועל אין מקום לקבוע כי הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת גבוהה מהנכות הרפואית שאותה קבע מומחה בית המשפט. למעשה, טוענת הנתבעת כי הנכות התפקודית של התובעת נמוכה מאוד, וכמעט שאינה קיימת, שכן אין לתובעת כל מגבלה אמיתית. הנתבעת טענה כי התובעת, ביודעין, הסתירה מבית המשפט נתונים שונים והגזימה מאוד בתלונותיה והכל על מנת להציג בפני בית המשפט תמונה מעוותת ומוגזמת באשר לנזקים האמיתיים שנגרמו לה בתאונה.

11.התרשמותי מעדותה של התובעת היתה שלילית ביותר והרושם שהותירה הוא שהיא אינה נרתעת ממצגים והצגות שנועדו להעצים, כביכול, את הנזקים שנגרמו לה בתאונה.

12.כך, למשל, במהלך עדותה, שנמשכה פחות משעתיים, לא פסקה התובעת מלעוות את פניה כשהיא שולחת יד לתמוך, כביכול, בצווארה. התובעת גם ביקשה כל העת לשנות את אופן מתן העדות, בישיבה ובעמידה לסרוגין, כשהיא משנה את מצבה מישיבה לעמידה וחוזרת חלילה בכל מספר דקות.

13.התנהלות זו של התובעת אינה מתיישבת כלל עם העובדה כי התובעת, חרף תלונותיה וטענותיה, המשיכה לעבוד בחברת החשמל שנים לאחר התאונה. ללא קשר להיקף המשרה שבו עבדה, ברור כי עבודתה של התובעת בחברת החשמל דרשה ישיבה ממושכת למדי. יכולתה להתמיד בעבודה זו, אם גם בהיקף משרה שאינו מלא, אינה מתיישבת עם המצגים שביקשה להציג בדיון היום כאילו אינה מסוגלת להתמיד בישיבה או בעמידה יותר ממספר דקות.

14.התנהלותה בדיון גם אינה מתיישבת עם חוות דעת מומחה בית המשפט וגם לא עם תלונותיה בפני המומחה בעת הבדיקה – שם כלל לא טענה כי היא מתקשה בישיבה או בעמידה ממושכת.

15.ואולם לא רק התנהגותה של התובעת, כפי שתוארה לעיל, מביאה אותי למסקנה שלא ניתן להאמין כלל לעדותה. עדותה של התובעת גם היתה רצופה נתונים שחלקם התברר כחצאי אמיתות וחלקם התברר כלא נכון כלל.

16.ניכר היה שהתובעת אינה מהססת מלהציג מצג שאין כל קשר בינו ובין המציאות, והכל על מנת להעצים את הרושם בדבר המגבלות שנותרו לה, כביכול, בעקבות התאונה.