החלטה
1.ביום 16.6.10 הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המשיבים ו/או מי מטעמם ו/או מי מטעם המשיבה מס' 1 בעשיית כל שימוש בדירה בבית חנינה אשר המבקשת היא בעלת הזכויות בה (להלן – הדירה), לרבות מגורים ו/או כניסה לדירה ו/או כל טרנזקציה משפטית אחרת, לרבות השכרת הדירה לאחרים, וזאת עד למתן פסק דין בתביעת המבקשת (תא"ח 108/09) לפינוי הדירה, שהוגשה ביום 14.7.09 (להלן – התביעה העיקרית).
2.המדובר בחלקת קרקע עליה בנויות שתי דירות מגורים זהות וצמודות.
לטענת המבקשת, באחת מהדירות מתגוררת המבקשת, ואילו בדירה נשוא התביעה התגוררה המשיבה 3 ז"ל (להלן – המנוחה), עד פטירתה ביום 15.6.10, וזאת בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביום 1.1.68 עם בעלה המנוח של המנוחה.
3.במסגרת התביעה העיקרית טוענת המבקשת, וכך גם בבקשה שלפנינו, כי המשיבה 1, שהיא בתה של המנוחה ובעלה (המשיב 2) פלשו לדירה שלא כדין, התנהגו באופן טורדני, והפכו את חייה של המבקשת לבלתי נסבלים.
המבקשת טוענת כי לאחר הגשת התביעה ביולי 2009 עזבו המשיבים 1 ו-2 את הדירה ונסעו לחו"ל לתקופה ממושכת, ואילו המנוחה אושפזה בבתי חולים עד לפטירתה ביום 15.6.10, כאשר הדירה נותרה ריקה, אולם ללא יכולת המבקשת לעשות דבר באשר לדירה וזאת לנוכח זכויותיה, לכאורה, של המנוחה לגור בה והמוכחשות על ידי המבקשת.
4.המבקשת טוענת כי בעת הגשת התביעה לא היתה למנוחה עוד זכות להתגורר בדירה, שכן ההסכם שנחתם עם בעלה הסתיים מזה שנים רבות ולא חודש מעולם, ותנאיו לא היו תנאים של דיירות מוגנת. כתוצאה מכך טוענת המבקשת, כי גם לבני הזוג, המשיבים 1 ו-2, אין כל זכויות בדירה ועל אף זאת פלשו המשיבים ו/או מי מטעמם לדירה, תוך פגיעה קשה ומהותית בזכויות המבקשת.
5.ביום 16.6.10 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש, והדיון במעמד שני הצדדים נקבע ליום 27.6.10.
הצו ניתן על סמך הצהרת המבקשת, בסעיף 9 לתצהירה, כי נכון למועד הגשת הבקשה (16.6.10), לאחר פטירת המנוחה, אמנם אין המשיבים מחזיקים בדירה ו/או מתגוררים בה, אולם על פי מיטב ידיעתה מנסים המשיבים ו/או מי מטעם המנוחה לפלוש לדירה שלא כדין.
6.ביום 23.6.10 התייצב ב"כ המשיבים בבית המשפט והגיש בקשה לביטול הצו בטענה שלמחזיקים בדירה זכויות לפי חוק הגנת הדייר, הואיל והם מחזיקים בדירה לאחר פטירת המנוחה כדיירים מוגנים, ולא ניתן לפנותם במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני.
עוד נטען, כי משמעות החלטת בית המשפט הינה, פינוי אנשים המתגוררים בדירה וכל זאת בטרם נשמעו טענותיהם.
7.בעקבות הבהרות ב"כ המשיבים לפיהן המשיבים ו/או מי מטעמם מתגוררים בפועל בדירה, ניתן ביום 23.6.10 צו עיכוב פינויים של המשיבים ו/או מי מטעמם מהדירה עד להחלטה אחרת, כאשר התיק היה קבוע, כאמור, ליום 27.6.10.
8.בתגובתם של המשיבים, שהוגשה זמן קצר ביותר לפני הדיון ביום 27.6.10, נטען כי לא ניתן ליתן סעד זמני של פינוי דיירים מהדירה כאשר תלויה ועומדת תביעת פינוי נגדם שטרם התבררה.
לטענתם, היענות לבקשה משמעותה מתן פסק דין סופי בתובענה, תוצאה שאין הדעת סובלת בשלב זה של ההליכים.
9.עוד טוענים המשיבים, כי המנוחה היתה דיירת מוגנת בדירה מאז פטירת בעלה בשנת 1996, מכח סעיף 20 לחוק הגנת הדייר, ועובר לפטירתה ועד היום התגוררו בדירה בתה, (המשיבה 1) וכן בנה ענאן אבו מיזר (להלן: "הבן"), אשר משום מה לא צורף כנתבע לתביעה העיקרית.
ב"כ המשיבים מודה כי המשיבה 1 נסעה לפני מספר חודשים לארצות הברית, אולם טוען כי מדובר בנסיעה פרטית ולתקופה זמנית וקצובה, אשר אין בה כדי להפקיע את זכויותיה מכח חוק הגנת הדייר. לגבי הבן נטען כי הוא ממשיך להתגורר בדירה, עובדה שהמבקשת בחרה להעלים מבית המשפט ואף לא צירפה אותו כנתבע.
10.בתצהירו של הבן, שצורף לתגובת המשיבים נטען, בסעיף 8, כי הוא נולד בדירה בשנת 1969 ומתגורר בה עד עצם היום הזה. לטענתו, ביום 12.7.01 הוא התחתן, ומאז הוא מתגורר בדירה יחד עם אשתו וילדיו ועם המנוחה עד לפטירתה.
בסעיף 10 לתצהירו מצהיר הבן כי אין לו דירה אחרת.
11.במהלך הדיון ביום 27.6.10 הפנה ב"כ המבקשת לתצהירה של המנוחה, אשר צורף לכתב ההגנה שהוגש על ידי המשיבים ביום 21.3.10, כשלושה חודשים לפני מותה.
בסעיפים 6 ו-7 לתצהיר מצהירה המנוחה:
