ג'מאליה ואח' נ' עיריית נצרת

החלטה

1.בפניי בקשה לביטול פסק הדין בהעדר הגנה שניתן ביום 30/3/09.

העובדות

2.התובעים, תושבי העיר נצרת, והבעלים והמחזיקים בבניין דירות בנצרת, הגישו תביעה נזיקית נגד הנתבעת, בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לבניינם, בעקבות פיצוץ בצנרת הביוב בסמוך לבניין, והצפת הבניין במי ביוב. לכתב התביעה של התובעים צורפה חוות דעת של שמאי .

3.הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, וביום 30/3/09 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגדה.

4.ומכאן נולדה הבקשה נשוא ההחלטה.

טענות הצדדים

טענות הנתבעת/המבקשת

5.הנתבעת טוענת בבקשתה כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. את טענתה זו סומכת הנתבעת על הוראת סעיף 142ג1 לפקודת העיריות, [נוסח חדש], התש"ד -1964 (להלן: "פקודת העיריות). היא מדגישה כי מלשון הסעיף, ניתנן ללמוד כי אי המצאת התביעה לחשב המלווה, מחטיאה את המטרה התכליתית של סעיף זה, פוגמת במסירה, ומביאה אוטומטית לביטול פסק הדין.

הנתבעת מנסה להשוות בין המצאה לחשב המלווה לבין ההמצאה למדינה באמצעות פרקליטויות המחוזות, משלא הומצא כתב התביעה לפרקליטות, אין לראות את המסירה למדינה כמסירה כדין.

הנתבעת מסבירה את מהות תפקידו של החשב המלווה, ואת המטרות אשר עמדו אל מול המדינה עת החליטה על מינוי חשב מלווה לעיריות, ומפנה את בית המשפט למדריך לחשב המלווה ברשות המקומית ולהצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 .

6.הנתבעת טוענת עוד, כי ההמצאה לחשב המלווה הינה חובה נוספת על ההמצאה בהתאם לתקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ואין כל סתירה בין דרך ההמצאה בהתאם לתקנות , לבין דרך ההמצאה בהתאם לפקודת העיריות.

7.לחילופין טוענת הנתבעת כי יש לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. הנתבעת מסיברה כי כתב ההגנה היה מוכן, אך לא הוגש לבית המשפט כתוצאה מטעות אנוש "גרידא ולא ברורה" .

8.לסיכויי הגנתה, טוענת היא, המדובר בתביעת לנזיקין אשר נגרמו לרכוש, ונזק זה הוערך ע"י שמאי מטעם הנתבעת בסך של כ- 5,500 ₪, בכפוף לשאלת האחריות, כאשר השמאי של התובעים העריך את הנזק על סך של כ- 25,000 ₪.

טענות התובעים/המשיבים

9.חלק מהטענות העובדתיות אשר נטענו בבקשה לא נתמכו בתצהיר, ובעיקר, הטענה כי כתב ההגנה הוכן ולא הוגש בשל טעות אנוש, עובדה זו לא נתמכה בתצהירו של החשב המלווה.

10.לבקשה לביטול פסק הדין, לא הוגשה חוות דעת השמאי, וזאת בניגוד לנטען בבקשה עצמה.

11.הנתבעת מודה בבקשתה כי כתב התביעה התקבל לידיה, אך בשל טעות אנוש לא הוגש כתב ההגנה לאחר שהוכן. כלומר, אין פגם בהליך ההמצאה, ופסק הדין ניתן כדין. רשלנות עורך דין אינו הסבר למחדלה, ואינו סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין.

12.דרך הפרשנות אשר מציעה הנתבעת, להוראות סעיף 142ג1 לפקודת העיריות, אין לקבלה, שכן אימוץ פרשנות מעין זו, יש בו משום יציקת תוכן חדש לדיני ההמצאות אשר נקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. דרך המצאת כתבי בי-דין לעירייה, נקבעה בתקנה 486 לתקנות. הנתבעת לא טענה כי כתב התביעה לא נמסר למשרדיה, ולכן המסירה הינה כדין, ואין לשמוע את הטענה לפיה יש לכפות על התובעים המצאת כתב התביעה פעם נוספת לחשב המלווה של העירייה. ככל שקיימת חובה כזו, חובה זו מוטלת על שכמי העירייה עצמה, אשר קיבלה את כתב התביעה לידיה.

התובעים מפנים את בית המשפט למספר החלטות, של בתי משפט שלום, ואחת של בית הדין הארצי לעבודה, כשהנתבעת הייתה אחד הצדדים שם, אשר דחו טענה דומה של הנתבעת.