ג'ובראן נ' טנוס

פסק דין

תביעה כספית בגין רשלנות בטיפול בהליכי תכנון ובניה.

התובע פנה אל הנתבע, מהנדס במקצועו, על מנת שיכין עבורו תוכניות ומסמכים לשם קבלת היתר בניה של עליית גג ופרגולה, מעל דירתו בבנין בו הוא מתגורר. תוכנית הבניה הוכנה ע"י הנתבע ונמסרה לתובע על מנת שיחתום עליה ויחתים את שותפיו בחלקה על גבי התוכנית. התובע חתם והחתים את שותפיו. בהמשך השיב את התוכנית לנתבע על מנת שהאחרון יגישה לוועדה המקומית לתכנון ובניה, לשם קבלת היתר בניה כדין. בחלוף תקופה, קיבל התובע היתר בניה בו גילה כי הורחב השטח הציבורי ב-12 מ"ר. כתוצאה מכך, הוקטן השטח המיועד לבניה. השינוי נעשה ע"י הנתבע, ללא ידיעת התובע, וגרם לכך שהבניה על גג דירתו הפכה לבלתי כדאית. לטענת התובע, חלף בניה וניצול שטח של 52.32 מ"ר, רשאי הוא, על פי ההיתר שניתן, לנצל 40.26 מ"ר בלבד. לסופו של יום לא יצאה הבניה אל הפועל בהתאם להיתר שניתן, שכן השטח המותר לבניה קטן מזה הדרוש לתובע. עוד נטען, כי התוכנית שערך הנתבע שונה באופן מהותי מן התוכנית המקורית עליה הוחתם התובע, הן מן הבחינה התכנונית והן מן הבחינה המבנית. בירור בוועדה המקומית לתכנון ובניה העלה ממצא לפיו הנתבע הגיש לוועדה תוכנית סופית מבלי שהתובע חתם עליה, משכך קם חשד לזיוף. בעקבות האמור, פנה התובע לנתבע בכתב ובעלפה, אך פניותיו נותרו ללא מענה.

התובע עותר להורות לנתבע להשיב לו את הסכום ששולם בעבור עבודתו בסך 4,372 ₪, לפצות אותו בגין אגרות ותשלומים ששולמו לעירייה בסך 3,178 ₪, לפצותו בגין אגרות פינוי פסולת בסך 404 ₪ ובגין ערבויות בנקאיות שהוזמנו בהתאם לדרישת העירייה בסך 760 ₪.

הנתבע בכתב הגנתו טען, כי כלל לא התרשל בשירות שנתן לתובע וההיתר שקיבל התובע בסופו של הליך אינו יכול לבסס את עילת התביעה. לטענת הנתבע, התובע יכול לבנות על גג ביתו ולנצל שטח של 52.30 מ"ר ולא 40.21 מ"ר כטענתו. החישובים לצורך קבלת ההיתר נערכו ע"י מודד מוסמך. טוען הנתבע, כי התובע פנה אליו בבקשה לקבלת היתר בניה לבניית חדר מדרגות, יציאה לגג, פרגולה ומרפסת גג מרוצפת על גג דירתו. הנתבע הכין תוכנית לבניית האמור מעל דירתו של התובע תוך ניצול מקסימאלי ומלא של אחוזי הבניה אותם ניתן היה לקבל עבור התובע במסגרת התב"ע החלה באיזור, על פי שטח גג דירת התובע, ודרישות, תנאים ובקשות של ועדת התכנון ומוסדותיה. אדריכל העירייה ביקש מן הנתבע לבצע תיקון מזערי בתוכניות שהוכנו. לאחר ביצוע התיקון נלקחה התוכנית המתוקנת לתובע ע"י אדריכל ממשרד הנתבע. התוכנית המתוקנת הוצגה בפני התובע תוך מתן ההסברים לתיקונים שנדרשו ובוצעו בתוכנית. הנתבע מכחיש כי זויפה חתימתו של התובע על התוכנית. לטענתו, החתימות הן חתימות התובע ורעייתו. התוכנית על תיקוניה הוצגה בפני התובע ב"וועדת שכנים" שהתקיימה ביום 26.8.07 כך שהתובע ידע אודות התיקונים שנעשו בתוכנית. התובע נכח בדיון שהתקיים בוועדה, שמע את דברי האדריכל וקיבל את פרוטוקול הוועדה. בהמשך, פרסם התובע את דירתו למכירה, תוך ציון כי קיימים אישורים לבניית מרפסת בשטח של 50 מ"ר.

משכך, סבור הנתבע, כי לא התרשל בפעולתו ויש לדחות את התביעה שהוגשה נגדו.

בדיון שהתקיים בפני התייצבו והעידו התובע והנתבע בלבד.

התובע העיד, כי התוכנית שהביאה בסופו של הליך לקבלת ההיתר גרמה להיות הבניה בלתי כדאית מבחינתו. כן העיד, כי חתם על התוכנית ביום 16.2.07 אך התוכנית שונתה ותוקנה ביום 6.6.07, ללא ידיעתו, ומבלי שהנתבע עדכן אותו בדבר השינויים בתוכנית. התובע הסביר, כי מעולם לא פגש את האדריכל אליו מתייחס הנתבע בכתב הגנתו. לגרסת התובע, בדיון ב"וועדת השכנים", בו היה נוכח, כלל לא נידונה התוכנית, שכן המתנגד לבניה נעדר מאותה ישיבה. במהלך הדיון בוועדה, כך נטען, לא הוצגה תוכנית ההיתר המבוקשת. אודות השינוי בתוכנית למד התובע רק עם קבלת ההיתר.

מנגד, העיד הנתבע, כי נערך דיון ב"וועדת השכנים" וכל בקשה נידונה לגופה. במהלך הדיון הוצגה התוכנית והתובע היה נוכח בישיבת הוועדה. הנתבע אישר, כי בוצע תיקון בתוכנית ביום 6.6.07 אולם "וועדת השכנים" התכנסה לאחר אותו מועד, לפיכך מודע היה התובע לתיקון שבוצע. עקב רצונו של התובע לקבל את היתר הבניה, שלח הנתבע אל התובע עובד ממשרדו, על מנת שיאפשר לתובע לבחון את התיקון המוצע. כך או כך, הסביר הנתבע, כי התובע יכול לנצל את כל אחוזי הבניה העומדים לרשותו ואף מעבר לכך.

עוד הוסבר, כי התובע פרסם את דירתו כדירה בה קיימות זכויות בניה לשטח של 50 מ"ר על הגג. בהמשך, משלא יצאה הבניה אל הפועל, פנה התובע לוועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה לחידוש ההיתר שניתן בשעתו. כן הודיע התובע לוועדה המקומית כי החל בבניה ואף זימן פקח מטעם הוועדה לביתו.

בתשובה הסביר התובע, כי הנתבע הטעה אותו, וביצע תחילה חישובים שאינם נכונים. את הבקשה לחידוש ההיתר הגיש, לדבריו, עקב רצונו למכור את הדירה ובהנחייתו של מתווך.

עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיון, שמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי. לסופו של יום, סבור אני, כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

עיקר המחלוקת נטוש סביב תיקון ושינוי בתוכנית שהכין הנתבע עבור התובע לצורך קבלת היתר בניה.

התובע חתם על התוכנית בחודש פברואר 2007 ואילו הנתבע ביצע בה תיקונים, בהתאם לדרישות שונות, בחודש יוני 2007. הנתבע, כך נטען, העביר לתובע את התוכנית המתוקנת לאישורו באמצעות אדריכל העובד במשרדו.

ידיעתו של התובע אודות התיקון והשינוי היא העומדת בסלע המחלוקת בין הצדדים. בנסיבות אלה, היה על הנתבע לזמן לעדות את אותו אדריכל, על מנת שיאשש את הטענה לפיה התובע היה מודע לתוכנית המתוקנת ואף אישר אותה, אלא שאותו אדריכל לא זומן לעדות. התובע העיד מפורשות, כי מעולם לא פגש את אותו אדריכל ועדותו לא נסתרה. בהקשר זה, העדרו של האדריכל מן הדיון עומד לחובת גרסת הנתבע.

יחד עם זאת, הוכח כי התקיים דיון ב"וועדת שכנים" בו היה התובע נוכח, לאחר ביצוע התיקון בתוכנית.

הנתבע טען, כי התוכנית הוצגה על לוח והתובע יכול היה להתרשם ממנה.

מנגד, העיד התובע, כי התוכנית כלל לא הוצגה ולא זכתה לבירור ודיון, בהעדר נוכחות המתנגד. התובע צירף תצהיר של אדם אחר שהיה נוכח באותו דיון, אך אותו אדם לא העיד בבית המשפט.

פרוטוקול הוועדה המציין את העדרו של המתנגד, תומך בהקשר זה בגרסת התובע.

בפרוטוקול הוועדה נרשם – "בדיון הוצגה הבקשה להיתר ...".