ג'הים נ' נהאיה ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "החוק").

2.המבקש יליד שנת 1989, נפגע ביום 3.2.13 בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל. התאונה אירעה במעורבות רכב, אשר לטענת התובע, היה נהוג על ידי משיבה מס' 1, ומבוטח בביטוח חובה על ידי מנורה חברה לביטוח בע"מ, היא משיבה מס' 2 (להלן "מנורה").

3. בעקבות התאונה נגרמה למבקש חבלת ראש קשה, והוא הובהל לבית חולים העמק ומשם לבית חולים רמב"ם, שם שהה במחלקה לטיפול נמרץ למשך 18 ימים. ביום 20.2.13 הועבר המבקש להמשך אשפוז וטיפול ביחידה לטיפול נמרץ בבית חולים לוינשטיין, וביום 30.5.13 הוא שוחרר עם המלצות להמשך טיפול אינטנסיבי בריפוי בעיסוק, טיפול תרופתי קבוע, המשך טיפול פיזיוטרפי וטיפול קוגנטיבי. במכתב השחרור צוין גם כי הוא זקוק לליווי מחוץ לבית וזקוק להסעות לטיפולים.

4.ביום 21.2.13 פנה המבקש למנורה בדרישה לתשלום תכוף. דרישתו נדחתה בטענה של העדר כיסוי ביטוחי, מהנימוק כי מי שנהג ברכב ביום התאונה היה מר עאמר שתיווי שלא היה לו רישיון נהיגה תקף, ולא משיבה מס' 1.

5.ביום 24.3.13 פנה המבקש למשיבה מס' 3 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן "קרנית") בדרישה לתשלום תכוף, אולם גם דרישה זו נדחתה בטענה כי לא הוכח העדר כיסוי ביטוחי על ידי מנורה.

לנוכח מחלוקת זו, הוגשה הבקשה כנגד מנורה וקרנית.

6.דיון

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות שהוגשו בעקבותיה, ושקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כדלקמן:

על מי מוטל החיוב בתשלום תכוף?

הלכה פסוקה היא כי בשלב של הדיון בבקשה לתשלום תכוף, אין בית המשפט נדרש להיכנס לעובי הקורה ולקבוע ממצאים עובדתיים, אלא להכריע על יסוד ראיות לכאורה המבססות חבות לכאורה (ע"א 2745/90 בארי נ' הלפרין ואח', פ"ד מה(3), 54). קביעה זו תכליתה לפשט את ההליך של תשלום תכוף ולהביא להכרעה בו בדרך מהירה, במטרה לספק לנפגע מענה מידי בגין צרכיו.

על פי גישה זו, אין מקום לדון במחלוקת הנוגעת לשאלת חבות או לשאלת כיסוי ביטוחי במסגרת בקשה לתשלום תכוף, ודי בהמצאת ראיות לכאורה המבססות חבות לכאורית, בכדי שניתן להכריע בבקשה. יוצא אפוא שבהתקיים פוליסת ביטוח תקפה אצל מנורה אשר מבטחת את השימוש ברכב בזמן התאונה, מתקיים היסוד הדרוש לביסוסה של חבות לכאורית לצורך ההכרעה בבקשה, אם כי ברי הוא כי המדובר בקביעה ראשונית/לכאורית שאינה כובלת את ידיה של מנורה במעשה בית דין על פי סעיף 5ג לחוק. הליכה בדרך זו משיגה את האיזון המיוחל שעמד לנגד עיני המחוקק והמתבטא בדיון והכרעה מהירים בבקשה אל מול שמירה על זכותו של מי שחויב בתשלום תכוף, להוכיח את "העדר חבותו" במסגרת התביעה העיקרית, וכפועל יוצא מכך, לקבל את כספו חזרה בהתאם לסעיף 5ז לחוק.

לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי מנורה היא זו שתישא בשלב הזה בתשלום התכוף.

7.שיעור התשלום התכוף

סעיף 5 (ב) (1) לחוק קובע כדלקמן:

" מי שחייב בפיצויים לפי חוק זה ישלם, כחלק מהם, לנפגע או למי מהתלויים בו, תוך 60 ימים מקבלת דרישתו בכתב –

(1)הוצאות שהוציא הנפגע לצרכי ריפויו, לרבות הוצאות אישפוז בבית חולים;

בענייננו, המבקש היה מאושפז למשך 117 יום, מתוכם 18 ימים בבית חולים רמב"ם, ויתר התקופה בבית חולים לוינשטיין. על פי הרשום בסיכום האשפוז של בית חולים לוינשטיין, אחיו "כמאל" ליווה אותו 24 שעות ביממה. עוד נרשם כי המבקש יזדקק לליווי והסעות לאחר שחרורו.

8.מטיעוני ב"כ המבקש ניתן ללמוד כי המבקש עותר לפיצוי בסך של 34,000 ₪ בגין הוצאות שהוציא לצרכי ריפויו, לרבות הוצאות נסיעה ושהייה של שני מבני משפחתו לידו במהלך אשפוזו.

מנורה וקרנית טענו כי המדובר בהוצאות מיטיבים שמקומן, במידה ויוכחו, אינו במסגרת בקשה לתשלום תכוף אלא בתביעה העיקרית.