ג'ברי ייבוא והפצת מזון בע"מ ואח' נ' מאפיית אלנח'יל בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה העיקרית שהוגשה ע"י ג'ברי ייבוא והפצת מזון בע"מ (להלן: "התובעת") עניינה בטענה, כי סיפקה חומרי גלם למאפיית אלנחיל בע"מ (להלן: "הנתבעת") ולא קיבלה את מלוא התמורה בגין אספקת סחורה זו.

מדובר ביתרת חוב ע"ס 55,783 ₪ הנובע ממכירת סחורה מחודש 1/2010 ועד 9/2010 וזאת בהתאם לכרטיס הנה"ח של התובעת וחשבוניות.

הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד וזאת כנגד התובעת ומנהלה וכן כנגד אחד – אחמד ניג'ם סלימאן ממאפיית עין עאפיה (להלן: "הנתבע מס' 3") וזאת בטענה, כי שילמה סכום של 30,000 ₪ במירמה וזאת לאחר שבעבר התקיימה פגישה בין נציג התובעת לבין מנהל המכירות של הנתבעת והנתבע מס' 3 בנוכחות אחד אבו שאח משפרעם.

לטענת הנתבעת בפגישה זו נטענו טענות סתמיות בנוגע לחוב של 90,000 ₪ ומר אבו שאח התמנה בהסכמת הצדדים על מנת להכריע בחוב, כאשר בסופו של דבר סוכם, כי המחלוקת בין הצדדים תסתיים בתשלום של 30,000 ₪ מהנתבעת לתובעת ללא הוכחת חוב.

יש לציין, כי הנתבעת שילמה את הסכום, הגם שטענה שמעולם לא סופקה לה סחורה וכעת היא תובעת את ההחזר בגין תשלום החוב האמור, וכל זאת בתוספת סכומים נוספים שנתבעים על ידה, שבתוכם פיצוי עונשי בסך 50,000 ₪ ופסיקת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 25,000 ₪.

יש לצין, כי הנתבעת מבקשת בנוסף פס"ד הצהרתי לפיו יצהיר ביהמ"ש, כי שלושת הנתבעים פעלו במירמה כנגד התובעת, תוך הטעיית ביהמ"ש.

התובעת מצידה בכתב הגנתה שהוגש על ידה וע"י הנתבע מס' 2 – מנהלה עומר סאלח, מבהירה, כי הסכום של 30,000 ₪ ששולם היה אך ורק על חשבון החוב על פי הכרטסת והחוב שנתבע הינו החוב בקיזוז אותם 30,000 ₪.

הנתבע מס' 3 מצידו מבהיר, כי הנתבעת בתביעה שכנגד הסתירה מביהמ"ש כי בינה לבין הנתבע 3 היו תלויים ועומדים הליכים משפטיים בפני בימ"ש מחוזי בחיפה, אשר במהלכם נמחקה התביעה אשר הוגשה ע"י הנתבעת כנגד הנתבע 3. על פי פסק דינו של כב' השופט קיסרי בבימ"ש המחוזי בחיפה שב הנתבע 3 להיות בעל 60,000 מניות אצל הנתבעת/התובעת שכנגד והנ"ל חוייבה אף בתשלום הוצאות.

בנסיבות אלה, טוען הנתבע 3, ככל שיש לנתבעת/התובעת שכנגד עילת תביעה כנגד הנתבע 3 היא נבלעה בהליכים הקודמים בין הצדדים שהתקיימו בבימ"ש מחוזי בחיפה ואם יש לה טענות בנוגע ל- 30,000 הש"ח ששולמו, הרי טענות אלו צריכות להיות מופנות כלפי אבו שאח ולא כלפיו.

כאן המקום לומר, כי לאורך הדיונים הרבים שהיו בתיק זה, לא ניתן היה שלא להתרשם מהאיבה תרתי משמע השוררת בין הנציגים של הנתבעת ובין מנהלי התובעת והנתבע מס' 3, כאשר בין השאר הועלו טענות חמורות ע"י הנתבעת כנגד התובעת וכנגד עורכי הדין המייצגים את התובעת ואת הנתבע מס' 3, תוך טענה למעשה העולה בהמשך בסיכומי הנתבעת, כי למעשה מדובר בתביעת מירמה אחת גדולה שבה עשו התובעת והנתבע 3 יד אחת כדי להוציא ממנה כספים שלא כדין.

עלי להדגיש, כי סיכומי הנתבעת הם על פני 36 עמודים ומכילים טענות רבות.

לא אוכל להתייחס לכל הטענות בפסק דין זה ואולם אתן את דעתי לטענות המרכזיות העולות בסיכומים אלה.

לאחר קריאת סיכומי הצדדים ולאחר בחינת פרוטוקולי ביהמ"ש וישיבות ביהמ"ש השונות, במהלכם העידו עדים רבים, לרבות בעלי הדין, אני נותן בזאת את פסק דיני:

לא התרשמתי מטענת הנתבעת כי מדובר בתביעת מירמה שבה עשו התובעת והנתבע 3 יד אחד להוציא ממנה כספים ואני דוחה את התביעה שכנגד בתיק זה.

התביעה העיקרית הוכחה ולכן דינה להתקבל.

להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:

1.לאורך כל הדרך טענה הנתבעת, כי חשבוניות אספקת הסחורה (חומרי גלם למאפייה, כגון קמח סוכר ושמן) עליהן מבססת התובעת את תביעתה, מהוות חשבוניות כוזבות או פיקטיביות. לא התרשמתי, כי טענה זו הוכחה כלל. עלי להדגיש ולציין, כי הטענה שהמאפייה הנתבעת כלל לא היתה פעילה מחודש 1/2010 לא הוכחה כלל ע"י הנתבעת ואינני נותן בה אמון.

הנתבעת מצידה לא הציגה כל ראיות מהיכן למעשה רכשה את חומרי הגלם לצורך הפעלת המאפייה ומה יותר פשוט היה לסתור את טענות התובעת על אספקת סחורה ע"י הצגת המקום שממנו נרכשו חומרי הגלם לצורך הכנת חומרי המאפה?