החלטה
1.ביום 29.7.07 ניתן צו כינוס לנכסי החייב. ביום 26.05.09 מונה עו"ד נדב שפירא כנאמן בתיק פש"ר 734-07 לצורך בדיקת תביעות החוב שהוגשו על ידי נושי החייב.
עיריית חיפה הגישה תביעת חוב על סך של 223,814.41 ₪ לפי הפירוט הבא:
סך של 63,491 ₪ בגין ארנונה כללית (חשבון מספר 1014163) מיום 01.01.00 ועד 01.01.08 לנכס ברחוב יואב 16.
סך של 7,764 ₪ בגין אגרת מים (חשבון מספר 11739) מיום 01.01.00 ועד יום 01.07.07 לגבי נכס ברחוב יואב 16.
סך של 2,146 ₪ בגין ארנונה כללית (חשבון מספר 1075431) לנכס ברחוב שדרות הציונות 15.
סך של 149,128 ₪ בגין ארנונה כללית (חשבון מספר 1069670)בגין נכס עסקי ברחוב חטיבת גולני 23, לתקופה שעד חודש ינואר 2001.
אגרת פינוי פסולת בסך של 1,283 ₪ בגין נכס עסקי ברחוב חטיבת גולני 23 , לתקופה שעד חודש יולי 1998.
מובן מאליו, שהמועד שעד אליו יש לבדוק את הוכחות החוב הוא מועד צו הכינוס, 29.7.07.
2.ביום 05.08.09 ניתנה החלטת הנאמן לפיה מאושרת תביעת חוב של עיריית חיפה בסך 226,720 ₪ במלואה. כאשר מתוך תביעה זו, סך של 2,906 ₪ הוא חוב בגין דוחות חניה מהשנים 1995-2003 בעוד סך של 223,814 ₪ הוא בגין חובות הארנונה, המים ופינוי הפסולת המפורטים לעיל. לא אעסוק כעת בשאלה כיצד אושר יותר ממה שתבעה העיריה.
3.ביום 11.10.2010 הגיש החייב הודעת ערעור על החלטת הנאמן בטענה שחלק מהחובות שאושרו על ידי הנאמן התיישנו. הנושה, עיריית חיפה, הגישה תגובה לערעור (ביום 29.11.09) ובה טענה כי ההתיישנות היא טענת "מגן" ולא "חרב" וכמו כן נטען כי טענת התיישנות אינה יכולה להגן מפני הליכי גבייה אלא בבית המשפט בלבד. ביום 18.02.2010, החלטתי כדלקמן:
"עיינתי בהודעת הנאמן, ומבלי לתת פסיקה מנומקת בעניין זה, אשר אותה אתן אם יהיה צורך, לאחר החלטה נוספת של הנאמן, אני מורה לנאמן להחליט בתביעת החוב כאשר הוא מניח שטענת ההתיישנות עומדת לחייב, באשר אין מדובר בהליכי גבייה מנהליים, אין מדובר בחרב אלא במגן, ומירוץ ההתיישנות לא נעצר עקב הליכים מנהליים שנקטה העירייה. אם תומצא לנאמן בתוך 7 ימים מהיום בקשת החייב להפחתה משנת 2004, הדבר כמובן יהווה הודאה בחוב ובמקרה זה ירוץ מירוץ ההתיישנות מאותו מועד".
4.ביום 17.03.2010 ניתנה החלטת הנאמן המתוקנת ובה לאחר ניכוי החובות שהתיישנו, התקבלה תביעת החוב של עיריית חיפה בסך 97,328 ₪ מתוכם 2,604 ₪ בדין קדימה ואילו סך של 129,392 נדחה.
5.ביום 08.04.10 הגישה עיריית חיפה השגות על החלטת הנאמן, ואדון בטענות אלה.
6.לטענת העירייה, אין התיישנות על חובות הארנונה של החייב, כיוון שמדובר בשומה חלוטה שההתיישנות עליה היא 25 שנה. העירייה סומכת טענתה זו על האמור בע"א 262/76 שמעון בן-יעקב נ' פקיד השומה לגביה מיוחדת פ"ד לא(1), 475 , 476-477 (1976), שם נקבע, לטענת העירייה, כי על הנאמן לאשר תביעת חוב שעניינה שומת מס, כל עוד לא הצליח לשנות את החבות בדרך הקבועה בחוק. הנשיא זוסמן קבע בפסק דין זה כי למרות שפסק-דין אשר יצא לטובת הנושה המוכיח חוב אינו פוטר את הנאמן מחובת הבדיקה המוטלת עליו, הכלל האמור אינו חל על תביעת מס הכנסה המגיע למדינה. כמו כן נקבע כי כיוון שפקודת מס הכנסה קובעת את הדרך בה ניתן להשיג על השומה, אזי חובת הראיה שהשומה היתה מופרזת, חלה על הנישום.
כמו כן מפנה עיריית חיפה לאמור בבש"א (י-ם) 4460/08 פקיד שומה רמלה נ' עו"ד צור יהודה (לא פורסם, ניתן ביום 11.02.09), שם נידונה שאלת התיישנות שומת מס הכנסה, שלא הוגשה לגביה השגה, לעניין דיני חדלות פרעון. ביהמ"ש פסק כי, כל עוד לא משולם החוב לרשויות המס, נוצר מצב של עוולה מתמשכת המתחדשת מידי יום ביומו.
לטענת העירייה, הן במקרה שלפנינו והן במקרים שנדונו בפסקי הדין שפורטו לעיל, קיים הליך ספציפי של השגה וערר, לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר), ואם לא נוקטים בו השומה הופכת להיות חלוטה. לטענת העיריה, משלא פעלו להשיג על חוב הארנונה, הפך חוב הארנונה להיות חוב חלוט, כמעשה בית דין. כאמור בע"א 714/68 יהודה צבי זיס נ' המועצה המקומית אשדוד , כג (2) 623 (1969):
"היוצא מכאן שבין אם הגיש הנישום ערר לועדת הערר ועררו נדחה, ובין אם לא הגיש והזמן לכך עבר, עניין שנדון בערר, או אפילו לא נדון אך יכול היה להיות מובא לדיון, אין להעמידו בסימן שאלה עוד, ואחת היא אם המועצה גובה את החוב בדרך מנהלית, או אם היא בוחרת להגיש תובענה לבית המשפט, או אם הנישום בעצמו יוזם תובענה לביטול החבות... אם לא בא העניין בפני ועדת ערר, אין לך אמנם מעשה בית דין כמשמעותו הטכנית, אך שומה, שאין לערור עליה עוד, מונעת את הנישום מלהתנכר לחבות שנקבעה בה. מעשה המינהל כמעשה בית דין".
לפיכך טוענת העירייה כי גם בענייננו, כמו בפסקי הדין שלעיל, שומות הארנונה, שהחייב לא השיג עליהן, הן שומות חלוטות וסופיות והן משולות לפסק דין, ולפיכך הן מתיישנות רק בחלוף 25 שנים. ואולם, השומה הסופית אינה מעשה בית דין, אלא כשמה כן היא, שומה סופית.
"הליך משפטי חדש שנוקט מי מהצדדים, לאחר שחלף המועד להגשת הערעור, או לאחר שהדיון בשומה הוכרע בהליכים הקודמים אינו יכול להקים מחדש את זכות הערעור שלא נוצלה או לאפשר פתיחה מחדש של דיון בשאלות שכבר נדונו והוכרעו או שניתן היה לדון ולהכריע בהן בהליכים הקודמים אילו הועלו" (ע"א 823/08 אריה חזן נ' רשות המסים - פקיד שומה נתניה, תק-על 2009(1), 33 , 38 (2009)).