החלטה
בפני בקשתה של המבקשת, אתרי לויאשוילי, כי אתיר לה להתגונן בפני בקשה לביצוע שטר שהגיש כנגדה המשיב, מר אבי ג'אנה, בלשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2502745096.
המבקשת טוענת, בתמצית, כי השטר נשוא הבקשה ניתן על ידה בטעות, במסגרת עסקת יסוד עם נגר בשם "מיכאל", לרכישת רהיטים בעלות של 8,000 ₪, וזאת כאשר נתנה 5 שיקים על הסך של 2,000 ₪, במקום 4 שיקים.
עוד טוענת המבקשת לליקויים ברהיטים אשר נמסרו, אם כי לא פירטה בתצהיר ההתנגדות את טענה זו בצורה ממשית, ואף בדיון בפני הועלו הטענות באופן כללי וסתמי (מבלי לכמתן, אם המדובר בטענת קיזוז), ולפיכך לא תינתן לה הרשות להתגונן בטענה זו.
בדיון בבקשה, שהתקיים בפני במעמד הצדדים ביום 13/1/2011, התברר כי המבקשת טוענת שהמשיב הינו גיסו של אותו "מיכאל", ולפיכך אוחז בשטר שלא כשורה, ביודעו את הפגם שנפל בשטר בעת הוצאתו.
המשיב הודה, לראשונה, כי אכן גיסו (לשעבר) הוא הנגר הנזכר בתצהיר ההתנגדות (זאת בניגוד לעדות מוקדמת שלו לפיה מסב השטר הוא אדם לו מכר שמשונית וכסאות לאחר שפירסם באתר "יד 2").
מכל מקום, סבור אני שיש מקום להתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית.
יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך פסק דינו של כב' הש' קיסטר בע"א 218/66 יעקב חביה ואח' נ' לוי גליק, פ"ד כ (4) 63:
"בדרך-כלל פתוחים שערי בית-המשפט לכל אדם הרוצה להתגונן - בפני תביעה המוגשת נגדו - באמצעות טענות שאם יתברר שהן נכונות יש בהן כדי להכשיל את התביעה. אם צודק הוא בטענותיו אם לאו - זאת על בית-המשפט לברר בשעת הדיון בשקלו את עדויות וטענות כל הצדדים. הדיון המקוצר על-פי פרק טז לתקנות סדרי הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, נותן יתרון לתובע במובן זה שהגנתו של הנתבע עוברת מסננת בדמות הצורך ברשות מיוחדת מבית-המשפט להתגונן כפני אוחה תביעה: תקנה 271. מאחר והרשות להתגונן היא סייג לזכותו הרגילה של אזרח לבוא לבית-המשפט ולהתגונן בפני כל תביעה המוגשת נגדו, ולבקש שפסק-הדין יינתן רק אחרי שמיעת טענותיו, אין להטיל על המבקש להתגונן חומרות יתירות, ולדרוש ממנו שכבר בשלב המוקדם של הבקשה לרשות להתגונן יוכיח את מלוא הגנתו. כבר נפסק (ע"א 7/49, [2], כן ב-המ' 434/65, [1], הנ"ל) שאף אם בבקשתו אין המבקש רשות להתגונן מגלה אלא הגנה שבדוחק, גם אז תינתן לו הרשות המבוקשת ובלבד שגילה בתצהירו טענת הגנה אפשרית הראויה לעמוד לדיון, ושיש בה כדי להדוף את התביעה לכשיובא הענין כולו לדיון בצורה הרגילה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שניה, ע' 402. בהתאם לאותו עקרון נפסק כי די לו לנתבע החפץ להתגונן אם יפרש בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה לו תבע אותו האדם שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת, לכאורה, את זכות הקנין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד צד שלישי אליו סוחר השטר כל עוד לא יבוא הוא וירים את נטל השכנוע המוטל עליו, על-פי סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות ויוכיח שניתן בתום-לב ערך בעד השטר: ע"א 576/61, בראון נגד רוגוז'ינסקי, ואח', פד"י, כרך טז, ע' 1460 [3]; וראה זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שלישית סעיף 216.". (ההדגשות שלי – י.ב.).
על פי סעיף 28(ב) לפקודת השטרות:
"בייחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות ". (ההדגשה שלי - .י.ב).
במקרה בהם הוצא השטר באמצעים כאלה קובע סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות:
"כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר. " (ההדגשה שלי – י.ב.).
לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית – וזאת בטענה כי השטר הוצא בטעות והמשיב איננו אוחז כשורה.
התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1' לתקסד"א.
הוצאות הדיון בבקשה ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום ההליך העיקרי.
ניתנה היום, ט' שבט תשע"א, 14 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.