גרשי (רייבי) נ' אוהד ואח'

החלטה

עסקינן בבקשת הנתבעים להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי מיום 25.10.2011, לפיה נקבעה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלת התנועות בעמוד הצווארי לפי סעיף 37(5) א-ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן:"התקנות").

הנכות נזקפה במלואה לחבלה שנחבלה התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 13.05.2004, נשוא התביעה שלפניי.

גדר המחלוקת

1.לטענת הנתבעים נפל פגם מהותי בקביעת הוועדה הרפואית, באשר זו התקבלה מבלי שעמד בפניה מלוא תיקה הרפואי של התובעת, בו תועד רקע רפואי רלוונטי בתחום האורטופדי, לרבות ובמיוחד העובדה כי "משנת 1992 סובלת התובעת מעקמת משמעותית ומהגבלות בתנועות הצוואר שטופלו על ידי מכשיר ליישור עמוד השדרה" (ראה סעיף 4 לבקשה).

1.1עוד טוענים הנתבעעם כי הועדה לא נדרשה כדבעי לדיון בשאלת הקשר הסיבתי בין תלונותיה של התובעת וממצאי ההדמיה משנת 2010 לבין החבלה שנחבלה בתאונה, דבר המתחייב במשנה תוקף נוכח פרק הזמן שחלף, כמו גם העובדה שבין השנים 2004 ועד 2010, במהלך שש שנים, לא תועדה כל פניה לגורם רפואי בתלונות על כאבים ומגבלות בתנועות הצוואר.

2.התובעת מתנגדת לבקשה.

לשיטתה לא נפל כל דופי בהתנהלות הועדה הרפואית, אשר קיבלה החלטתה לאחר שעמדו בפניה ה"כרטיסיות הרפואיות של התובעת בקופ"ח" וחומר רפואי נוסף שהתבקש והוצג (ראה ועדה רפואית מיום 25.10.2011).

דיון והכרעה

3.לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה, לתגובת התובעת, לתשובת הנתבעת, למסמכי המוסד להדחות.

4.בתיעוד הרפואי שצורף על ידי הנתבעים אין כדי לאושש ולתמוך בטענה, עליה מושתתת הבקשה כולה, ולפיה לתובעת עבר רפואי רלוונטי בעמוד השדרה הצווארי, אליו לא נדרשה הועדה הרפואית-

"הנתבעים יטענו כי בפני הועדה הרפואית של המל"ל לא עמד מידע רלבנטי בדבר עברה הרפואי של התובעת ... לא היתה מודעת לעובדה כי כבר בשנת 1992 קיים תיעוד המלמד כי התובעת סובל מעקמת משמעותית והגבלות בתנועות הצוואר שטופלו ע"י מכשיר לישור עמוד השדרה ..."

(סעיף 8א. לבקשה) (ההדגשה במקור)

4.1מעיון ברשומה הרפואית משנת 1992 עולה כי לא מתועדת בה כל תלונה על הגבלה בתנועות הצווארי ואף לא ממצאי בדיקה המעידים על כך.

הרישום בתיקה האורטופדי של התובעת משנת 1992 כלל אינו מתייחס לעמוד השדרה הצווארי אלא לגובה החוליות 5T עד 2L .

5.במצב דברים זה נהיר הוא כי לא היה באותה רשומה רפואית משנת 1992, אשר לא הוצגה בפני הועדה הרפואית, כדי להשפיע ו/או לשנות מקביעתה ודומה כי יפה בנסיבות אלה ההלכה הנוהגת לפיה יהא ראוי להתיר הבאתן של ראיות לסתור מקום בו מתברר כי בפני הועדה לא עמד מלוא המידע הנוגע למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה ובלבד שהיה בו להביא לתוצאה שונה-

"אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור הוא המקרה שבו מתברר כי בפני הועדה הרפואית לא היו עובדות בעלות חשיבות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, שלו היו בפניה היו מביאות לתוצאה שונה"

(ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוחח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77) (ההדגשה שלי – ש.י.)

"הלכה היא כי במקרים שבהם לא היו לפני הועדה הרפואית שקבעה את הנכות במל"ל עובדות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע ואשר עשויות היו לשנות את שיעור הנכות שיקבע לנפגע – ינתן היתר להביא ראיות לסתור"

(רע"א 3123/02 עו"ד זהר קליר נ' עזבון המנוח בקנשטיין ואח') (ההדגשה שלי – ש.י.)