גרציה נ' אלגאלי ואח'

פסק דין

מונחת לפני תביעה כספית בסדר דין מהיר לתשלום 15,600 ₪. פסק הדין ינומק באופן תמציתי כמצוות התקנות.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 17.11.08, בעת שנסע הנתבע 1 לאחור, ברכב מסוג מערבל בטון, פגע בכבל חשמל המותקן במקום (להלן: "התאונה").

לטענת התובעת, כתוצאה מהפגיעה בכבל החשמל, אשר נגרמה בשל רשלנותו של הנתבע 1, נגרמו נזקים לביתה, המפורטים בחוות דעת שמאי שהוגשה מטעמה.

לטענת הנתבעים, הפגיעה בכבל החשמל לא נגרמה כתוצאה מרשלנות הנתבע 1. לדבריהם, הנתבע 1 נהג לאחור בזהירות, בשעה שאדם נוסף שהיה עימו כיוון אותו בעת שנסע לאחור. עוד טוענים הנתבעים, כי התאונה נגרמה בשל כך שכבל החשמל לא הותקן בהתאם להוראות החוק, וכתוצאה מכך היה מותקן בגובה נמוך מזה הנדרש על פי הוראות החוק. כן הם טוענים כי לא היה מצוי שלט ברחוב בו ארעה התאונה האוסר על כניסת משאיות לרחוב. לבסוף חולקים הנתבעים על הנזק המפורט בחוות הדעת מטעם התובעת, כמפורט בחוות דעת שמאי אותה הגישו מטעמם.

האחריות לתאונה

אין מחלוקת כאמור, כי בעת שהנתבע נסע לאחור, במשאית מסוג מערבל בטון (להלן: "המשאית"), פגע בכבל חשמל המותקן במקום.

בנוסף, נראה כי גם אין מחלוקת כי כתוצאה מהפגיעה בכבל החשמל, נגרמו נזקים לביתה של התובעת (ראו סיכומי הנתבעים בעמ' 14 לפרוטוקול). מכל מקום, עובדה זו הוכחה שכן הנתבע 1 הודה בכך בהודעה מטעמו לנתבעת 2 בה כתב כי "כתוצאה מזה נגרם נזק לבית שהיה מחובר לחשמל". עוד הדבר עולה מחוות דעת השמאי שהוגשו מטעם שני הצדדים ומתצהירה ועדותה של התובעת.

טענותיהם המרכזיות של הנתבעים לעניין האחריות לתאונה, הינן, כי כבל החשמל היה מותקן בגובה נמוך מהמתחייב על פי תקנות החשמל (התקנת רשתות חשמל עיליות במתח עד 1,000 וולט) תשנ"ה-1995 (להלן : "התקנות"), ועל כן חברת החשמל אחראית לתאונה; וכי נתבע 1 נהג בזהירות הראויה שכן אין שלט ברחוב האוסר על כניסת משאיות לרחוב בו ארעה התאונה, וכיוון אותו אדם נוסף בכדי לוודא כי לא יפגע בדבר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את עדויות העדים הנוגעים לדבר ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, אני מוצאת כי יש לייחס לנתבע 1 אחריות לתאונה.

אשר לטענה כי הכבל היה מותקן בגובה נמוך מהנדרש. להוכחת טענתם האמורה, הפנו הנתבעים את בית המשפט לנ/1, מסמך המהנדס יעקב הוכברג, ממנו עולה כי גובה הרכב 3.80 מטר. עוד הפנו הנתבעים לתקנה 9, ס"ק 2 לתקנות לפיה "הגובה המזערי מעל פני הקרקע של כל מוליך רשת במתלהו הצפוי בטמפרטורה של 60°c, לא יפחת מ-5.5 מטרים מעל דרך שרוחבה המוכרז עד 30 מטרים". המסקנה מכך, לדבריהם, כי אם פגע הרכב בכבל החשמל, היה הכבל מותקן בגובה הנמוך מגובה 5.5 מטרים, כנדרש על פי התקנות.

עם זאת, לא הוצגה בפניי כל ראיה ישירה לגובה הכבל או לכך שכבל החשמל המדובר הוא במתח 1,000 וולט, ולא הוכח כי הדרך המדוברת רוחבה המוכרז הוא עד 30 מטרים. לפיכך לא הוכח כי הכבל היה בגובה נמוך מהנדרש על פי התקנות. בנוסף, מעדות חרבת יוסף, אשר כיוון את הנתבע 1 במהלך האירוע, וזומן להעיד מטעם הנתבעים (להלן : "יוסף") עולה, כי במהלך האירוע היה הנתבע 1 בלחץ רב בשל כך שהפריע לתנועה ומכוניות צפרו, וכתוצאה מכך ניסה לחזור, והמשאית "קפצה כל הזמן":

"ש: למה הוא התבלבל בנהיגה?

ת: הוא עמד באמצע הכביש, הפריע לתנועה שבאה מלמטה, הפריע לתנועה שבאה מלמעלה, כולם התחילו לצפור.

ש: איך קשורה ההתבלבלות שלו לזה שהוא פגע בכבל החשמל?

ת: זה לא קשור. אני ציינתי את העובדה שהוא ניסה לחזור והמשאית קפצה כל הזמן". (עמ' 12, שורות 3-7).

יתר על כן, גם אם אצא מתוך הנחה כי הכבל היה נמוך מהמותר על פי התקנות, אין בכך כדי לפטור את הנתבע 1 מאחריות לתאונה, כפי שיפורט להלן, ומשלא שלחו הנתבעים הודעה צד ג' לחברת החשמל, הרי שבתביעה זו ניתן לייחס את האחריות לתאונה לנתבע 1.

אני סבורה, כי הנתבע 1 לא נהג בזהירות הנדרשת והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. אף אם הכבל היה מונח בגובה נמוך מהנדרש, על הנתבע 1, אשר נהג ברכב גבוה מהרגיל, הייתה מוטלת החובה לבחון שאינו פוגע בדבר, ובין היתר בכבל חשמל. משלא בחן כלל אם אין דבר בו הוא עלול לפגוע לגובה, הרי שלא פעל בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליו. (לעניין כך שלא בחן כלל אם הוא עלול לפגוע בדבר כלשהו לגובה ראו עדותו בעמ' 5 ש' 14-17 לפרוטוקול).

חובה זו מוגברת כאשר הנהיגה היא בהילוך אחורי, כעולה מתקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, הקובעת כי "נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע- 1) סיכון או פגיעה, 2) הטרדה או הפרעה".

אשר לטענת הנתבעים כי הנתבע 1 נהג בזהירות הנדרשת, שכן כוון על ידי יוסף. מעדותו של יוסף עולה באופן ברור, כי הוא כלל לא הסתכל למעלה, כדלקמן: