גרפינקל נ' מקס רהיטים (מולר גריגורי) , ע.מ 307116145

פסק דין

1.בתאריך 9.7.12 רכשה התובעת בחנות הנתבע שתי ספות בד לסלון (2+3) תמורת סך

של 5,100 ₪. במעמד ההזמנה שילמה התובעת לנתבע את סכום העסקה בתשלומים

והתחייבה להוסיף סך של 350 ₪ תמורת הובלת והרכבת הספות לכשאלה תסופקנה לה,

בתוך 30 ימי עבודה.

2.לטענת התובעת, לא רק שהספות הגיעו אל ביתה באיחור של כחודש, אלא שהן היו בלויות ופגומות, וללא כיסויים וכריות שהובטחו לה. בעקבות תלונת התובעת, הסכים הנתבע להחליף ספות אלה לאחרות שתהיינה מרופדות בבד דמוי עור ובלבד שהתובעת תשלם עבורן תוספת של 1,000 ₪. התובעת אשר הסכימה להוסיף סכום זה, טוענת כי העמידה בפני הנתבע תנאי לפיו תשלם לו את התוספת בסך 1,000 ₪ רק לאחר שתראה את הספות החדשות ותקבלן לידיה וכי הוא הסכים לכך.

3.ואכן, בתאריך 31.12.12, הגיעו מובילי הספות החדשות אל בית התובעת אלא שלאחר שהכניסו אליו את הספה הראשונה בלבד, הם דרשו ממנה – כך לגרסתה – שתשלם להם את הסך של 1,000 ₪, בטרם תוכנס הספה הנוספת. התובעת לא הסכימה לעשות כן, מה עוד שלטענתה היא הבחינה מיד בכך שהספה שכבר הוכנסה אל הבית לא דמתה לזו שהיא ראתה אצל הנתבע בתצוגה. במצב דברים זה ומשלא הצליחה ליצור קשר עם הנתבע, עמדה התובעת על כך שהמובילים יקחו עמם בחזרה את שתי הספות.

4.מן המסמכים שצורפו אל כתב התביעה עולה שבעניין ספות הבד, הראשונות, התובעת אמנם פנתה אל הנתבע בכתב רק ביום 27.11.12, ואולם מתוכן המכתב ניתן להבין שהיא פנתה אליו פעמים רבות קודם לכן בטלפון, כשלטענתה זכתה אז ליחס מתנשא ומזלזל מצדו.

בהמשך, ביום 3.1.13, לאחר הגעת הספות החלופיות שאותן בקשה היא, כאמור, להחזיר בחזרה אל החנות, פנתה התובעת אל המועצה הישראלית לצרכנות וזו פנתה אל הנתבע פעמיים, אך לא זכתה למענה.

בהגישה לעיוני צילום של ספת הבד הניצבת עדיין בביתה (ת/1) טענה התובעת כי מספר שבועות לפני מועד הדיון בבית המשפט, נשברה הספה והדבר אכן נראה בתצלום, בבירור.

5.בעוד התובעת עותרת לחיוב הנתבע בביטול העסקה והשבת התמורה ששולמה בעדה, טוען הנתבע כי גם אם בעקבות תלונותיה (הגם שלטענתו מדובר היה בתלונות שנגעו להעדר כיסויים וכריות בלבד) הסכים להחליף את הספות הראשונות באחרות, הוא לא התכוון לאפשר לתובעת לקבל לידיה את הספות החדשות מבלי שהיא תשלם את התוספת עבורן קודם לכן. לטענתו "היא יכולה היתה להסתכל עליהן בחוץ לפני הבית, ברחוב... לא הסכמתי להכניס הביתה את הסלון לפני שהיא משלמת, הסכמתי שזה יהיה באוטו".

לשאלתי האם התובעת אמרה לו שהיא לא מתכוונת לשלם, השיב הנתבע בשלילה והסביר כי המובילים הם אלה שאמרו לו שהיא לא תשלם כי בתה אמרה להם כך, והוסיף כי שילם להם סכום של 400 ₪ בעד ההובלה.

6.לכך ולהצעת הנתבע לספק לה סלון חלופי תמורת תוספת של 1,000 ₪ ודמי הובלה בסך 400 ₪, השיבה התובעת: "כשהסלון הגיע אני לא הייתי בבית, הייתי בעבודה. הבת שלי התקשרה ואמרה לי לבוא ובאתי. אני דברתי עם המובילים, כשהגעתי הביתה הם עוד היו עם הספות. השיק היה מוכן.... אני רוצה את הכסף שלי בחזרה ולקנות במקום בטוח יותר".

7. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעם התובעת, סבורני כי דין התביעה

להתקבל.

שוכנעתי כי הספות הראשונות שסופקו לתובעת היו פגומות, הן לנוכח הרושם החיובי שהתובעת עצמה הותירה עלי בעדותה, הן לאור הסכמת הנתבע להחליף ספות אלה באחרות (בריפוד אחר) תמורת תוספת של 1,000 ₪ בלבד והן למראה תצלום הספה השבורה - ת/1. אני מאמינה לדברי התובעת לפיהם הבטיח לה הנתבע כי תוכל לראות ולבדוק את הספות החלופיות בטרם תשלם לו את תוספת התשלום הנ"ל וסבורה כי לא היתה הצדקה כלשהי לכך שהוא לא אפשר לה לעשות כן מחשש שלא תשלם לו, שהרי מדובר במי שכבר שילמה מראש תמורה מלאה בעד הספות הראשונות, זמן רב לפני שהן הגיעו אליה.

11.במצב דברים זה ומשהתחוור לי כי מדובר במקרה מובהק של כשלון תמורה, הנני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעת סך של 5,450 ₪ (עלות הספות הראשונות בתוספת דמי ההובלה וההרכבה). כנגד התשלום, תאפשר התובעת לנתבע לקחת מביתה את שתי הספות.

בנוסף לכך ישלם הנתבע לתובעת הוצאות בסך 500 ₪.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.