גרפילי בע"מ נ' דף הבית בע"מ ואח'

פסק דין

כללי

בפני תביעה כספית בסדמ"ר בגדרה עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה חוב שנוצר כתוצאה מאספקת מוצרי פרסום. אין מחלוקת כי התובעת סיפקה לנתבעת דפי פרסום, שצילומי דוגמאות מהם הוגשו כנספחי א' לכתב התביעה. ביום 15.7.2007 משכה הנתבעת 1 ארבעה שיקים דחויים לטובת התובעת, בסכום כולל של 13,300 ₪ (קרן). השיקים חוללו, לאחר שניתנה לגביהם הוראת ביטול ("נ.ה.ב."; ר' צילומי השיקים, נספח ו' לכתב התביעה). התובעת דרשה מהנתבעת 1 לפרוע את סכום החוב, אשר לפי הנטען עומד על סך של 33,941 ₪ לפי כרטסת הנ"ח (ר' צילום נספח ה' לכתב התביעה). בנוסף ביקשה לחייב את הנתבעת 2 כבעלת מניות בנתבעת 1, וכן את הנתבע 3 כבעלים ומנהל של הנתבעת 2, מכח הרמת מסך ההתאגדות.

הנתבעים כפרו בסכום החוב. כן טענו כי אין לחייב את הנתבעים 2-3 בחוב השייך לנתבעת 1. לטענתם, הנתבע 3 לא ביצע את ההתקשרות עם התובעת, אלא אחד אחר בשם משה רוזן, והנתבע 3 אף לא חתם על השיקים הנ"ל.

במישור הדיוני: לכתב התביעה צורפו תצהיריהם של גב' אביה אלימלך, מנהלת חשבונות בתובעת, ומר חגי פלא זינגר, מנהל התובעת. לכתב ההגנה צורף תצהיר הנתבע 3. ב"כ הצדדים הסתפקו בחקירות שנשמעו בדיון המקדמי מיום 22.12.2009, והגישו סיכומים בכתב.

דיון

סכום החוב: התובעת לא הגישה את חשבוניות העיסקאות הרלבנטיות או כל מסמך אחר לתיאור העסקאות (כגון הזמנת עבודה). תצהיר מנהלת החשבונות, גב' אלימלך, אינו עוסק בסכום החוב. מנהל התובעת הפנה בתצהירו לכרטסת הנהלת החשבונות (נספח ה' לכתב התביעה); ואולם הדף שצורף - שכותרתו "גילוי חובות לפי לקוח" – אינו מבהיר מהי מהותו ומהו מקורו, והוא לא אומת ע"י רו"ח. משהוכחש סכום החוב ע"י הנתבעים, היה על התובעת להידרש לענין זה באופן מדויק, ולהגיש אסמכתאות מסודרות להוכחות החוב.

בסעיפים 7 ו-12 לכתב התביעה טענה התובעת כי סכום החוב הוא 17,341 ₪. סכום זה נטען על דרך הסתם, ללא כל פירוט או הסבר מנין ניטל ומהיכן הוא נובע. סתמיות זו מחזקת את העדר הבהירות בקשר עם גובה החוב.

אני מעמידה את סכום החוב על הסך של 13,300 ₪ (קרן), כסכומי השיקים נספח ו' לכתב התביעה. אין מחלוקת כי הנתבעת 1 משכה שיקים אלה לטובת התובעת, בקשר עם העסקאות נשוא התובענה, וכי אלה חוללו. הנתבעת לא הציגה כל עילה לביטול העיסקה עם התובעת ולאי תשלום התמורה הנגדית. אשר על כן, השיקים משקפים סכום של חוב שטרם נפרע.

התביעה כנגד הנתבעת 1: אין מחלוקת בדבר אחריותה של הנתבעת 1 לפרעון השיקים הנ"ל. הנתבעת 1 לא הכחישה את הוצאת השיקים על ידה (ר' ס' 27 לכתב ההגנה; וכן עדותו של הנתבע 3, בפ' ע' 3 ש' 22-23). החברה לא טענה כי קיימת בידה עילה טובה לביטול העיסקה ולהימנעות מתשלום התמורה. הנתבע 3 הודה בחקירתו כי הסיבה לביטול השיקים היתה נעוצה במצבה הכלכלי של החברה, אשר במועדי הפרעון עמדה בפני נושים רבים (עדותו בפ' ע' 4 ש' 16-18). כמובן, מצב כלכלי קשה אינו עילה לביטול חוזה ואינו פוטר חייב מחובו.

אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת 1 ומטילה עליה לשלם את סכומי השיקים, כדלקמן:

סך 2,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 26.11.2007 (ז.פ.) ועד לתשלום בפועל;

סך 3,300 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 26.11.2007 (ז.פ.) ועד לתשלום בפועל;

סך 4,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 26.1.2008 (ז.פ.) ועד לתשלום בפועל;

סך 4,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 26.12.2007 (ז.פ.) ועד לתשלום בפועל.

אשר לתביעה כנגד הנתבעים 2-3: תביעה זו מבוססת על טענה להרמת מסך. אין מחלוקת כי הנתבעת 2 היא בעלת המניות בנתבעת 1, וכי הנתבע 3 הוא בעל המניות בנתבעת 2 (ר' נספחים ב'-ג' לכתב התביעה). הטענה להרמת מסך בין הנתבעים 2-3 לנתבעת 1 צועדת בשני מסלולים: ראשית, נטען כי הנתבעים 2-3 הזמינו את מוצרי הפרסום למרות שהנתבעת 1 כבר נכנסה לקשיים כלכליים ואף הוגשו נגדה תביעות רבות (ס' 14 לכתב התביעה); שנית, נטען כי הנתבעים 2-3 ביטלו את השיקים שמשכה הנתבעת 1 שלא כדין וכדי להתחמק מתשלום החוב לתובעת (ס' 15-21 לכתב התביעה; ס' 2-5 לתצהירה של גב' אלימלך).

אשר למסלול הראשון -- לא הוכח כי העסקאות נשוא השיקים, שנכרתו ביולי 2007 (מועד הפקת השיקים), נערכו בפזיזות או מתוך נטילת סיכון פיננסי בלתי סביר ביחס ליכולת החברה לפרוע חובותיה. התובעת הגישה פלט מחשב של "מודיעין עסקי", המפרט 3 תביעות כספיות שהוגשו כנגד הנתבעת 1 החל בדצמבר 2006 ועד ספטמבר 2007 (בסכום כולל של 38,620 ₪; ר' נספח ד' לכתב התביעה). ואולם, אין די בפירוט מצבת התביעות כדי ללמד על משבר פיננסי. אמנם, הגשת תביעות עשויה להוות אינדיקציה לאי תשלום חובות; ואולם זוהי הנחה כללית, שיש לאמת ע"י עיון בתיקי התביעות עצמם. כך, יתכן כי החברה לא שילמה תשלום זה או אחר מחמת עילה מוצדקת. אין בפני מידע כיצד הסתיימו התביעות הנ"ל. יש לשים לב כי כמות התביעות וכן סכומי התביעות נמוכים יחסית. התובעת לא הציגה תדפיסי חשבון בנק על מנת לבחון את המצב התזרימי של החברה ביולי 2007, או כל ראיה אחרת המלמדת על מצב נכסיה ומצבה הכלכלי הכולל באותה עת. הטענה בראש זה – נדחית.

המסלול השני -- הנתבע 3 העיד כי השיקים נמשכו ע"י אחד בשם חוויאר גרסיה, שותפו העיסקי בעת הרלבנטית (עדותו בפ' ע' 3 ש' 22-23). לדבריו, הוא ושותפו הנ"ל רכשו בעלות בנתבעת 1, מאחד בשם משה רוזן, והשקיעו בחברה כספים על מנת להגדיל את פעילותה ולפתחה (ר' עדותו בפ' ע' 2 ש' 24 עד ע' 3 ש' 15). ואולם, העסק לא צלח: "העסק לא הצליח להרויח כסף אלא הפסיד כסף, כל ההשקעה ירדה, בנוסף נשאר בחובות, הבנקים התחילו לסגור את מסגרות האשראי ובעצם אילצו אותנו להחליט אם לגייס כספים או סוגרים" (עדותו בפ' ע' 3 ש' 7-9).

כאשר החברה נתונה במצב דברים זה, הנתבע 3 (ככל הנראה יחד עם שותפו הנ"ל) החליטו "בלית ברירה" לבטל את השיקים נשוא התביעה; כדברי הנתבע 3: "לחברה החדשה יש חוב כלפי הבנקים עד היום אני וחוויאר משלמים אותו... לבנק אין לי ברירה, אני חתום ערבות אישית. לספקים ולעובדים אני לא חתום" (עדותו בפ' ע' 4 ש' 13). הנתבע 3 נשאל מדוע חוללו השיקים, והשיב: "רשום ע"ג השיק "לא ניתן להעברה" ו"נ.ה.ב". לא היה כיסוי וכדי לצמצם נזקים לכל הצדדים לחב' ולנושיה, הועדף לבטל מאשר לשלם קנסות נוספים. ש. מה הכוונה לצמצם נזקים לנושים. איך צמצמת את הנזק של 33,000 ₪ לגריפילי. ת. ככל שהחב' חייבת יותר כספים ומעקלים את נכסי החברה, הנושים יקבלו באופן פרופורציונאלי וכלל שהחוב יותר גדול כל אחד יקבל פחות" (ההדגשה הוספה; פ' ע' 4 ש' 17-21).