פסק דין
בתאריך 26.2.13, בקרית ביאליק, ארעה תאונת דרכים, בין רכב התובעים, הנהוג על ידי התובעת 1 (להלן: "התובעת") ובין רכב הנתבעת 1, הנהוג על ידי הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") והמבוטח על ידי הנתבעת 2.
מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש ללא חולק, עולה כי עובר לתאונה חנה רכב התובעת בצד ימין הדרך כיוון נסיעתה, בניצב לכביש, כאשר חזיתו לכיוון הדרך ואילו רכב הנתבע חנה בצד הנגדי, בניצב לכביש גם כן, אך חזיתו היתה מופנית אל עבר המדרכה.
כן עולה, ללא חולק, כי התובעת החלה בנסיעה קדימה בכוונה לצאת ממקום החניה ואילו הנתבע החל בנסיעה לאחור, בכוונה לצאת ממקום החניה, אך עשה זאת תוך כדי שהינו נוסע בניגוד לכיוון התנועה, כאשר חזיתו נמצאת בנתיב הקרוב למקום ממנו יצא ובניגוד לכיוון התנועה המתנהלת באותו נתיב.
משלב זה ואילך – חלוקות הגירסאות בין הצדדים.
לטענת התובעת, לאחר שהתקדמה אך מעט וראתה את רכב התובע נוסע לאחור, עצרה את רכבה כשהינו נמצא בנתיב שאליו ביקשה להיכנס וכאשר אינה חורגת כלל אל תוך נתיב נסיעת הנתבע. התובעת עצרה את רכבה מתוך כוונה לאפשר לנתבע להשלים את יציאתו ממקום החניה שלו.
לדבריה, הנתבע המשיך בנסיעתו לאחור ונעצר בכביש, כשאין כל מגע בין הרכבים.
לפתע, החל שוב בנסיעה מהירה לאחור, התקרב אל עבר חזית רכבה ופגע עם הפגוש האחורי של רכבו בחזית הקדמית של רכב התובעת, לרבות לוחית הרישוי של רכבה, שנמשכה החוצה מהרכב. כל זאת, כאמור, כאשר התובעת גורסת כי היתה בעצירה מוחלטת.
לטענות הנתבע, השלים כבר את נסיעתו לאחור, כאשר אחד מהפועלים שלו מכוון אותו וכבר הספיק להתיישר בנתיב הקרוב למקום חנייתו.
הוא עצר את רכבו, כדי לאסוף כלי עבודה אל תוך הרכב ובהיותו כך, במצב של עצירה, כאשר רכבו עומד בניגוד לכיוון הנסיעה, פגע בו רכב התובעת בחלקו האחורי.
אחד מהפועלים אמר לו כי נהגת פגעה ברכבו ובתגובה לכך ביקש הנתבע להתקדם קדימה, אך רכבו היה משולב להילוך אחורי, הרכב נסע לאחור ופגע בלוחית הזיהוי של רכב התובעת.
הנתבע גרס כי התאונה התרחשה כאשר הוא נמצא בנתיבו שלו ואילו התובעת חורגת מנתיבה שלה אל תוך נתיב נסיעתו שלו וכך פוגעת בו.
הנני נותנת אמון מלא בדברי עדותה של התובעת ומעדיפה אותם על פני עדותו של הנתבע, שלא נתתי בהם כל אמון ולקביעתי, לא העיד אמת בביהמ"ש.
כך אף באשר לעד שהעיד מטעמו, פועל שעובד עמו.
הנני קובעת כי טענת הנתבע, כאילו רכבה של התובעת נכנס לנתיבו שלו – עומדת בניגוד מוחלט לצילומים שהוגשו לביהמ"ש ובהם נראה רכבה של התובעת, כפי שהיה בעת קרות התאונה, כשהינו מצוי כולו בנתיב הנסיעה שלה ואינו חורג הימנו כלל וכלל.
הנני קובעת כי טענת הנתבע, כאילו כיוון במהלך נסיעתו לאחור על ידי הפועל מטעמו, עומדת בניגוד מוחלט לעדותו של אותו הפועל, שלא אישר את הטענה כאילו כיוון את הנתבע בנסיעתו לאחור.
הנני קובעת עוד כי סימני הנזקים ברכב התובעת, תוך השוואתם למבנה החלק האחורי של רכב הנתבע, מתיישבים באופן מלא עם טענות התובעת כי הנתבע, בנסיעתו לאחור, פגע בפינה הקדמית ימנית של רכבה שלה ובלוחית הזיהוי וכי פגע כך עם הפינה של הפגוש האחורי שלו, פינה הנראית בולטת מהדופן האחורי של רכב הנתבע.
זאת ועוד, אין כל ספק כי הנתבע, ברשלנותו, נסע לאחור, כאשר הנתבע העיד כי התכוון לנסוע קדימה, אך בטעות נסע לאחור ופגע ברכב התובעת ובלוחית הזיהוי שברכב התובעת.
אף לגירסתו שלו - הוא האחראי לפגיעה זו ולתוצאותיה.
על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע והוא האחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה.