גרסטלר נ' אשבן(פרבר) ואח'

פסק דין

התובעת היא בעלים של מבנה בשכונת נחלת שבעה בירושלים.

אמה המנוחה של התובעת השכירה לנתבעת 1, בשכירות מוגנת, חנות הנמצאת במבנה.

מטרת השכירות היתה לשם הפעלת "מסעדה, בית תה, מזנון" (נספח ב' לתצהיר התובעת).

התביעה דנן היא לפינוי וסילוק יד הנתבעת 1 מן החנות.

הנתבעים 2-3 מחזיקים בפועל בחנות ומפעילים שם פאב ולפיכך הוגשה התביעה גם כנגדם.

לגירסת התובעת, הנתבעת 1 השכירה את החנות בשכירות משנה לנתבעים 3 ו-2, ובכך הפרה את הסכם השכירות. זוהי עילת הפינוי הראשונה עליה מושתתת התביעה.

מתוך העילה של השכרת המשנה צומחת גם עילת הנטישה והתובעת טוענת כי הנתבעת 1 למעשה נטשה את החנות.

בנוסף טוענת התובעת כי הנתבעת שינתה את מטרת השכירות בכך שהיא מפעילה שם פאב וכן בכך שהתקיים בזאר בגדים בסמוך לחנות.

לסיום טוענת התובעת כי קמה לה עילת פינוי מכך שהנתבעים 2 ו-3 פלשו למחסן הנמצא בסמוך והם משיגי גבול.

טענות התובעת בדבר השכרת משנה

כאמור, בחנות המושכרת מתנהל פאב.

לטענת התובעת, הנתבעת השכירה את החנות לשוכרי משנה המנהלים במקום פאב, כאשר היא מקבלת מהם דמי שכירות חודשיים קבועים.

הנתבעת 1 טוענת כי אין מדובר בשוכרי משנה, אלא במנהלים אשר נשכרו על ידה כדי לנהל את הפאב, לאור העובדה כי לנתבעת 1 עצמה אין ידע וניסיון בתחום והיא אף חולה במחלת לב המקשה על תפקודה.

כלומר, המחלוקת בין הצדדים היא – האם מנהלי הפאב שכרו את הפאב מן הנתבעת 1 או שהם מנהלים אותו בעבורה, כשכירים.

ההכרעה במחלוקת זו תתבסס על ההסכמים של הנתבעת 1 עם המנהלים מטעמה וכן על התנהגות הצדדים לאותם הסכמים.

על רקע דברים אלה אבחן את הראיות שבפניי.

תקופתם של נייגר ופלדי

בשנת 1990 ניהלו את העסק שניים, אורן נייגר ובועז פלדי, שאינם צד להליך דנן.

פלדי עזב את הפאב בשנת 1991, ונייגר המשיך להפעילו עד שנת 1996.