גרנות ואח' נ' כוכב ואח'

פסק דין

א.בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת של בית משפט זה (השופטת תמר שרון – נתנאל) במסגרת ת"א 45392-01-13 (בקשה מס' 4) מיום 6.4.13, לפיה קיבלה כב' הרשמת באופן חלקי בלבד את בקשת המערערים לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיהם, באופן שרק העיקול על משכורתו של המערער מס' 1 בוטל, ואילו שאר העיקולים נותרו על כנם.

ב.הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

ביום 24.1.13 הגישו המשיבים תביעה כנגד המערערים כשסכום התביעה הוא 4,811,910 ₪ ומהות התביעה מוגדרת: "כספית, צווי עשה, הצהרתית, מתן חשבונות".

לפי כתב התביעה, עתרו המשיבים מס' 1 ומס' 2 (להלן: "המשיבים") לחייב את המערערים מס' 1 ומס' 2 (להלן: "המערערים") לשלם למשיב מס' 1 את הסכום של 2,525,910 ₪ המהווה את יתרת החוב בסך 2,500,000 ₪ בתוספת ריבית בהתאם להסכם הפרידה שנחתם בין המערער מס' 1 (להלן: "המערער") לבין המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") ביום 7.2.12 (נספח 7 של בקשת העיקול). כמו כן עותרים המשיבים בתביעתם, ליתן צו המורה למערערים לפרוע, על חשבונם בלבד, את כל יתרות חובותיו של המיזם המשותף (משמע, השותפות "כוכב גרנות ביצוע פרויקטים" והחברה המשותפת "כוכב גרנות – בנייה ופיתוח בע"מ"), אשר הצטברו, בין במסגרת השותפות ובין במסגרת החברה המשותפת, בסך כולל של 2,286,000 ₪ המהווים את מלוא החובות וההתחייבויות של המיזם המשותף, נכון למועד הגשת התביעה, ולשחרר את המשיבים או מי מהם מערבויותיהם בבנקים כלפי חובותיהן והתחייבויותיהן של השותפות והחברה המשותפת, תוך החלפת ערבויות אלה בערבותו האישית של המערער ו/או בערבותה של המערערת, ובנוסף להצהיר ולקבוע כי המערערים, ביחד ולחוד, אחראים בלעדית לחובות ולהתחייבויות של השותפות והחברה המשותפת, וכי המשיבים או מי מהם, אינם אחראים לחובות והתחייבויות אלה.

עוד ובנוסף עתרו המשיבים בכתב התביעה שלהם, ליתן צו עשה כנגד המשיבה הפורמלית (חברת י.ש. (1991) נצר בע"מ), למתן חשבונות בגין כל התקבולים והתשלומים שהתקבלו בגין העבודות בפרויקט "חסן שוקרי".

ג.כנטען בתביעה, המשיב הוא המייסד ובעל השליטה במשיבה, חברת יצחק כוכב ובניו בע"מ שעיקר פעילותה בתחום הייזום, הפיתוח וההשקעה בנכסים ובענף הנדל"ן, לרבות הקמת פרויקטים נדל"ניים.

המערערת, חברת רונן גרנות בע"מ, הוקמה ביום 22.1.2007 על ידי המערער מר רונן גרנות שהוא בעל שליטה יחיד בחברת גרנות וזו האחרונה איננה בעלת סיווג קבלני כנדרש לביצוע עבודות בנייה בהיקפים גדולים.

המשיבה הפורמלית, חברת י.ש. (1991) נצר בע"מ (להלן: "חברת נצר" או "המשיבה הפורמלית"), היא חברה קבלנית לביצוע עבודות בנייה בעלת סיווג קבלני מסוג ג'-5. החל מיום 2.1.12, מחזיק המערער, באמצעות המערערת, ב-24% ממניותיה של חברת נצר.

ד.ביום 4.3.2007 נחתם הסכם שותפות בין המשיבה (חברת כוכב) לבין המערערת (חברת גרנות). לפי הסכם זה הוקמה שותפות כוכב גרנות ביצוע פרויקטים (להלן: "השותפות") בחלוקה של 60% למשיבה ו- 40% למערערת.

ביום 26.4.2009 הוקמה חברת כוכב גרנות – בנייה ופיתוח בע"מ, בה נשמרה החלוקה הנ"ל כמפורט לעיל, כשהשותפות והחברה המשותפת מוגדרות בהחלטתה של כב' הרשמת כדלקמן: "המיזם המשותף", או "המיזם".

ה.כעולה מהחלטתה של כב' הרשמת, מתבססת תביעת המשיבים על מסמך (נספח 7 לבקשת העיקול), שנחתם ביום 7.2.2012 על ידי המשיב ועל ידי המערער (להלן: "הסכם הפרידה"). טענת המשיבים היא, שהסכם הפרידה הוא בגדר הסכם במסגרתו התחייב המערער, אישית, לשלם למשיב סך של 3,000,000 ₪ בתמורה לרכישת זכויותיו של המשיב בשותפות.

עוד טענו המשיבים, כי המערער התחייב במסמך זה, ליטול על אחריותו את יתרת פעילותו של המיזם המשותף, לרבות כל חובות המיזם, התחייבויותיו וזכויותיו, עד לחיסול המיזם המשותף וסגירת פעילותו.

ו.בד בבד עם הגשת התובענה של המשיבים לבית משפט זה (ביום 24.1.2013), הגישו המשיבים גם בקשה להטלת עיקולים זמניים כנגד המערערים במעמד צד אחד. כב' הרשמת של בית משפט זה נעתרה לבקשתם של המשיבים והורתה, בגדר סמכותה לפי תקנה 374(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1974 (להלן: "התקנות"), במעמד צד אחד, על הטלת עיקולים זמניים לטובת המשיבים על כל הנכסים, הכספים והזכויות השייכים ו/או שיהיו שייכים, המגיעים ו/או שיגיעו, הן למערער עצמו והן למערערת, עד לסכום התביעה בסך של 4,811,910 ₪, וזאת על הזכויות הרשומות על שם מי מן המערערים מס' 1 או מס' 2 בלשכת רישום המקרקעין בחיפה בנוגע לנכס הידוע כגוש 12251 חלקה 51 חיפה (ביתו של המערער), וכן זכויות וכספים המגיעים למי מן המערערים מן המחזיקים מס' 7 עד 17, ובנוסף גם על אחזקות, מניות או כל זכות אחרת של מי מן המערערים אצל המערערת, המשיבה הפורמלית, וחברת מעונות קמפוס הנמל חיפה בע"מ.

ז.כב' הרשמת בהחלטתה, במעמד צד אחד, מיום 24.1.13, לאחר שבחנה את האיזון הנכון בין זכויות הצדדים, לאותו שלב, החליטה לדחות את הבקשה להטלת עיקול ככל שזו מתייחסת למחזיקים מס' 1 עד מס' 5, שהם חמישה בנקים, ונעתרה, כמצויין, לשאר חלקיה של בקשת העיקול, כמפורט לעיל, וכל זאת כנגד המצאת ערבות, במזומן או בערבות בנקאית על סך 100,000 ₪ לפיצוי כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, וכן המצאת ערבון, במזומן או בערבות בנקאית על סך 100,000 ₪, כאמור בתקנה 364(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי.

ח.המערערים הגישו ביום 17.3.2013 בקשה לביטול העיקולים. המערערים מאשרים, כי הצדדים ביקשו לסיים את ההתקשרויות ביניהם. אין חולק, כי היה זה רצונו של המשיב, זאת עקב הפסדים בפרויקטים החל משנת 2009 שנראו לו תמוהים. הצדדים ניהלו משא ומתן כדי להסדיר את אופן סיום המיזם, אך קיימת מחלוקת בשאלה האם נכרת ביניהם הסכם מחייב, כטענת המשיבים.

ט.לטענת המערערים, המשא ומתן לא הבשיל לכלל הסכם מחייב. לטעמם, הסכם הפרידה (נספח 7 לבקשת העיקול), איננו אלא סיכום פגישה בה הוסכם שחלקה של המשיבה ברווחי הפעילות המשותפת, לא יעלה על סכום של 3,000,000 ₪, ככל שיהיו רווחים בסכום זה. המערערים טוענים, שמעולם לא דובר על כך שהמשיבים או מי מהם, יהיו זכאים לתשלום בלא קשר לרווחי הפעילות המשותפת, ומעולם לא היתה, כך נטען, בין המערער לבין המשיב, באופן אישי, פעילות עסקית משותפת, וכל ההתקשרויות בין הצדדים נעשו, כך לטענת המערערים, באמצעות חברות שבשליטתם.

י.מציינת כב' הרשמת בהחלטתה, שהמחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת לעצם ההחלטה בדבר הבאת המיזם המשותף לידי סיום, אלא המחלוקת נוגעת לתוכן ההסדר שעל פיו יסתיים המיזם המשותף. בפועל, אכן החלו הצדדים להביא את המיזם המשותף לידי סיום. כחלק ממהלך זה, חתמה השותפות ביום 13.3.12, על הסכם עם המשיבה הפורמלית, לפיו המחתה השותפות למשיבה הפורמלית את כל זכויותיה וחובותיה בנוגע להסכם השכירות של בניין המשרדים בו פעל המיזם המשותף וכן את הרכוש הקבוע. באותו תאריך, המחתה החברה המשותפת למשיבה הפורמלית את כל זכויותיה וחובותיה בקשר להסכמי ביצוע של שני פרויקטים משמעותיים.

י"א.טענת המשיב לפיה התחייב המערער, התחייבות אישית כלפיו, לשלם לו 3,000,000 ₪ (ללא קשר לרווחים), נסמכת על הסכם הפרידה (נספח 7 לבקשת העיקול), ועל השתלשלות העניינים שקדמה לו. נטען על ידי המשיבים, כי נוכח הרצון של החברות להעביר את הפרוייקטים של "דור אלון" ושל "אוברסיז" מן המיזם המשותף למשיבה הפורמלית, התבקשו המשיבים לחתום על הסכמי המחאת הזכויות בגין פרויקטים אלה למשיבה הפורמלית, וזאת עוד בטרם ייחתם הסכם סופי ומלא, בין המשיבים למערערים.

לכן, דרשו המשיבים, לטענתם, כי בטרם הם יחתמו על הסכם כלשהו עם צד שלישי, יחתום המערער עימם על הסכם פרידה עקרוני, במסגרתו יוסכמו כל התנאים המהותיים לקיומו של הפירוד.