גרכט נ' הרשות המוסמכת-הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

1.המערערת הגישה ערעור על החלטת הוועדה לערערים (להלן-"הוועדה") מיום 2.3.08 אשר דחתה את הערר שהגישה כנגד המשיבה.

המשיבה קבעה כי אין קשר סיבתי בין מספר פגימות מהן סובלת המערערת לעילת הנרדפות. המערערת טענה בפני הוועדה קמא כי תנאי המחיה לאחר הגירוש היו קשים ובשל כך, נגרמו כל הפגימות הנטענות.

הוועדה לא מצאה צורך לבחון את הטענה כי הפגימות מקורן בתנאי המחייה שלאחר הגירוש, הואיל והמערערת מוכרת בשל הגירוש ובשל כך בלבד, ותנאי המחייה שלאחר הגירוש אינם עילת נרדפות. עוד הוסיפה הוועדה כי הגם שתנאי המחייה בסופיה היו לא פשוטים, לא מדובר בשוני מהותי עד שניתן לומר שיש לראות בפגימות, כאילו נגרמו כתוצאה מתנאי המחייה וכקשורות קשר סיבתי לגירוש עצמו.

2.לטענת המערערת בערעורה, הוועדה פעלה בניגוד לעקרונות "הצדק הטבעי" תוך הפניה להחלטה בעניינו של מערער אחר ומבלי שבחנה את נסיבותיה שלה. כך טוענת המערערת כי הוועדה קמא הסתמכה על השערות ולא בחנה את תנאי החיים הספציפיים שנטענו על ידה, ובנוסף התעלמה הוועדה מפסיקת בית משפט העליון.

המשיבה טענה כי המערערת הוכרה על פי חוק הרדיפות ואף נקבעה לה נכות של 25% בגין תגובה נפשית לרדיפות. הוועדה בצדק קבעה את אשר קבעה וקביעתה הינה בגדר קביעה עובדתית שאין מקום כי ערכאת הערעור תדרש לכך.

3.לאחר שמיעת טענות הצדדים, בדיון מיום 3.5.09 קבענו כי יש ממש בטענות המערערת, דהיינו כי המערערת גורשה והתגוררה בכפר נידח ללא כל סיוע של גורם זה או אחר וכי על כן היה מקום לבחון את הפגימות לגופן.

עוד ציינו כי בהתחשב בגילה של המערערת יש מקום לקדם את עניינה באופן שראשית תיבדק שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימות הנטענות לבין תנאי המחייה "תוך שמודגש כי מדובר בהליך חריג וכי הסכמת המשיבה לענין זה הינה בהתייחס למקרה דנן..." .

עוד הזכרנו את הצעת ב"כ המשיבה כי נושא הפגימות יועבר לרופא הראשי על מנת שככל שיכיר בפגימה זו או אחרת אז יתכן ולא יהיה צורך להחזיר את התיק לוועדה, ולחלופין רק באותם עניינים ספציפיים שיישארו במחלוקת.

4.לצערנו מסתבר כי הדרך אשר סברנו כי תהיה הדרך הקצרה הפכה לדרך ארוכה.

5.המצב הנוכחי הינו כי המשיבה החליטה להכיר בפגימת האוסטיאופורוזיס (שליש על חשבון הנרדפות). לגביי דלקת כרונית בעפעפיים- נדחתה פגימה זו ע"י רופאת העיניים אשר קבעה שאין כל ממצא רפואי שמעיד על דלקת. לגביי דלקת המפרקים הודיעה המשיבה כי הרופא הראשי לא מצא כל מסמכים המעידים על פגימה זו. לגביי סרטן השד, בהתאם להודעת המשיבה וועדת מומחים דנה במחלה זו ולאור דו"ח וועדת שני הוחלט לדחות את הטענה בדבר הקשר הסיבתי בגין פגימה זו.

6.המערערת טענה טענות רבות בדבר התנהלות המשיבה והפועלים מטעמה, כך גם השגות בנושא הפגימות שלא הוכרו.

7.ברור, כי מקומן של אותן השגות אינו במסגרת הערעור אלא במסגרת ערר אשר יכול והמערערת תגיש בשאלת הקשר הסיבתי, ובהתחשב בהחלטות האחרונות של המשיבה.

עוד נוסיף כי לכאורה יש ממש בטענת המערערת כי היה על הוועדה קמא להידרש לתנאי החיים הספציפיים כפי שנטענו ע"י המערערת ובהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה בשאלה זו.

אולם, נראה כי יפה עשתה המשיבה משהסכימה באופן חריג לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בגין הפגימות השונות וללא צורך בהפניית עניינה של המערערת לוועדה לגבי עצם תנאי המחיייה.

8.מכל מקום לאור טענותיה של המערערת ובהתחשב, כאמור, בגילה של המערערת אנו מורים כדלקמן:

א. עניינה של המערערת יוחזר לדיון בפני הוועדה, אשר ככל שניתן מתבקשת לקבוע מועד מוקדם לדיון בעניינה של המערערת.

ב. המערערת תהיה רשאית להגיש לא יאוחר מיום 1.6.10 ערר מתוקן בו תפרט טענותיה בכל הקשור לשאלת הקשר הסיבתי בגין אותן פגימות אשר המשיבה דחתה קיום קשר סיבתי.

ג. מצופה מהמשיבה כי גישתה בפני הוועדה תהא כגישה הראויה שנקטה בפנינו, דהיינו בחינת שאלת הקשר הסיבתי בלבד. אולם, אם לא זאת תהיה גישתה, אזי תידרש הוועדה גם לשאלת תנאי המחייה הספציפיים כפי שטענה המערערת.

9.אין לנו אלא לחזור על אשר ציינו בעבר כי בהתחשב בגילה של המערערת ובמצב בריאותה מהראוי שעניינה לא היה נמשך זמן כה רב וכשבנושא זה, דומה כי לכאורה יש ממש בהשגותיה של המערערת אודות החודשים הרבים שחלפו עד שניתנו החלטות אלו או אחרות על ידי הרופאים השונים.