גרינשטיין נ' אסיה דיירקט בע"מ ואח'

החלטה

מבוא

לפניי בקשה של הנתבעות, אסיה דיירקט בע"מ ופועלים אסיה דיירקט בע"מ (להלן בהתאמה: "אסיה", ו"פועלים"), לסילוק על הסף של התביעה למתן חשבונות שהוגשה נגדן על ידי התובעת.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת היא אשת עסקים המתמחה ביצירת קשרים עסקיים בין גופים ואנשים בישראל ובמקומות אחרים בעולם, ואסיה היא חברת ייעוץ המתמחה בייזום עסקים וקשירת קשרים בין עסקים בשוק הסיני לבין גורמים זרים. עוד נטען כי פועלים היא זו שמקיימת כיום את פעילותה העסקית של אסיה. התובעת טוענת כי הנתבעות התנערו מהתחייבויותיהן החוזיות כלפיה, שמקורן בהסכם שנכרת ביום 16.2.2003, בין אסיה לבין חברת BMS בע"מ (להלן: "BMS"), במסגרתה פעלה התובעת (להלן: "ההסכם"). התובעת טוענת כי אסיה התקשרה עמה בהסכם האמור לנוכח התמחותה ביצירת קשרים עסקיים, וכי הסכם זה המשיך להסדיר את יחסי הצדדים גם לאחר שהתובעת הפסיקה לפעול, באביב 2004, במסגרת BMS. התובעת מוסיפה וטוענת כי היא יזמה והציעה לגופים ואנשים רבים להקים ולפתח פעילות בסין באמצעות אסיה, ובכלל זה יזמה את הקשר העסקי שבין אסיה לבין חברת פועלים שוקי הון, אשר הוביל להקמת פועלים. התובעת טוענת עוד כי בשנת 2004 הוסכם בין אסיה לבין התובעת כי התובעת תהיה שותפה מלאה באסיה, ואולם, לטענת התובעת, בחלוף הזמן הסתירו נציגי אסיה, מר גל דיאמנט ומר בועז דיאמנט, מהתובעת, פרטים אודות מצב ההכנסות והעסקים של אסיה. לפיכך, עותרת התובעת לקבלת חשבונות בדבר תקבולים שהיו לנתבעות בגין עסקאות שהתובעת יזמה.

התביעה הקודמת

ביום 12.6.2011 הגישה התובעת לבית המשפט המחוזי בת"א, תביעה למתן סעד כספי והצהרתי, וכן למתן חשבונות כנגד מר גל דיאמנט, מר בועז דיאמנט ופועלים (ת.א. 15815-06-11, להלן: "התביעה הקודמת" וכן "הנתבעים הקודמים").

בתביעה הקודמת טענה התובעת כי בשנת 2001 פנה מר גל דיאמנט לתובעת בבקשה כי תציג בפני אסיה גורמים עסקיים זרים המבקשים לערוך עסקים בסין, וכי בתמורה תהיה זכאית התובעת ל-50% מדמי התיווך והעמלות, אשר ישולמו לידי אסיה על ידי הגורמים הנ"ל. עוד נטען כי בחלוף שנה הוסכם בין התובעת לבין מר גל דיאמנט, כי תבוטל ההסכמה הקודמת, וכי התובעת תהפוך לשותפה מלאה באסיה ובעסקיה, ותמנע מלבקש החזר הוצאות אשר יחשבו כהשקעה מצידה באסיה. נטען בתביעה הקודמת כי התובעת השקיעה משאבים רבים לפיתוח קשריה העסקיים של אסיה, ולא משכה כל סכום לכיסוי הוצאותיה או תשלום שכרה, למעט סך של 17,000 דולר שנמשכו בשנת 2004. עוד נטען בתביעה הקודמת, כי התובעת היא שיזמה את שיתוף הפעולה העסקי בין אסיה לבין חברת פועלים שוקי הון. חרף זאת, הנתבעים הקודמים התכחשו להתחייבויותיהם כלפי התובעת, ונמנעו למסור לה פרטים אודות רווחי אסיה. לפיכך עתרה התובעת, במסגרת התביעה הקודמת, להירשם כבעלת מניות בחברות שבהן מחזיקה, לטענתה, אסיה, וכן עתרה לסעד מתן חשבונות, ולתשלום השכר המגיע לה, לטענתה, מכוח ההסכמות שהיו בין הצדדים.

במסגרת כתב ההגנה מטעמם, בתביעה הקודמת, עתרו הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, בין השאר בשל התיישנות, העדר יריבות ואי צירוף בעלי דין דרושים כמו חברת אסיה.

ביום 28.3.2012, במהלך דיון שהתנהל בבית משפט המחוזי בת"א, לפני כב' השופט א' זמיר, החליטה התובעת למחוק את תביעתה הקודמת. בעקבות כך היא חוייבה בתשלום הוצאות משפט, וכן נקבע כי הגשת תביעה חדשה על ידי התובעת תותנה בתשלום הוצאות נוספות בסך של 15,000 ₪ לכל נתבע שייתבע שוב.

וכך, ביום 1.5.2012 הוגשה התביעה שלפניי, כאמור, כנגד אסיה ופועלים. בתביעה הנוכחית ציינה התובעת כי לאחר שנטען בכתב ההגנה בתביעה הקודמת כי מערכת היחסים בין הצדדים מוסדרת באמצעות ההסכם, החליטה התובעת למשוך את תביעתה ולפעול למימוש זכויותיה על פי ההסכם.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף

בבקשתן הנוכחית עותרות הנתבעות לסילוק התביעה על הסף. הנתבעות טוענות כי בתביעה הנוכחית העלתה התובעת טענות עובדתיות חלופיות וגרסה עובדתית שאינה מתיישבת עם הגרסה העובדתית שהועלתה על ידה בתביעה הקודמת. כך, טענת התובעת, לפיה שימשה כמתווכת עסקית הזכאית לקבל עמלות תיווך על פי ההסכם שבין הצדדים, מנוגדת לטענת התובעת כי היא ויתרה על עמלות התיווך שהגיעו לה כנגד שותפות ברווחי אסיה. עוד טוענות הנתבעות כי יש למחוק את התביעה על הסף בשל היעדר עילה. ראשית, מאחר ואין יריבות עם הנתבעות בנוגע לאירועים שאירעו עד אביב 2004, שכן עד למועד זה פעלה התובעת, אף לשיטתה היא, באמצעות BMS, אשר לא צורפה כתובעת בתביעה. שנית, לא קיימת יריבות בין התובעת לבין פועלים, אשר לא הייתה צד להסכמות עם התובעת. שלישית, התובעת לא הצליחה להראות עילת תביעה נגדן גם משום שלא פירטה מיהם אותם אנשי עסקים שהכירה לנתבעות. בנוסף, משטענה התובעת כי ויתרה על זכותה לקבל עמלות תיווך כנגד שותפות באסיה, הרי שאין היא זכאית לסעד של מתן חשבונות, לכאורה, מכוח זכותה לקבל עמלות עליהן ויתרה.

בנוסף לאמור, טוענות הנתבעות כי דין התביעה להידחות על הסף בגין שיהוי ולחלופין, מחמת התיישנות בכל הנוגע לעמלות שלא שולמו לתובעת לפני יום 1.5.2005.

לבסוף טוענות הנתבעות כי דין התביעה להידחות על הסף גם בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, שבא לביטוי בכך שהתובעת מחקה את תביעתה הקודמת ותחתיה הגישה תביעה חדשה, היא התביעה שלפניי, הסותרת, לטענת הנתבעות, את גרסת התובעת בתביעה הקודמת.

בתגובתה טוענת התובעת כי הבקשה לסילוק על הסף לא נתמכה בתצהיר כנדרש. עוד היא טוענת כי בניגוד לטענת הנתבעות, ההסכם שנחתם בין BMS לבין אסיה לא היה הסכם תיווך, ומשכך התובעת לא שימשה כמתווכת, ולא ציפתה לקבל דמי תיווך אלא עמלות, הכל עפ"י ההסכם. התובעת טוענת כי הגרסאות העובדתיות שהוצגו על ידה בשתי התביעות אינן סותרות אלא מתיישבות זו עם זו. לטענתה, משהתברר כי אין בכוונת הנתבעות ליתן לה מניות או חלק ברווחים באסיה, הרי שאין עוד עילה לעיכוב העמלות המגיעות לה, לטענתה. עוד טוענת התובעת כי זכויות BMS לקבלת חשבונות הועברו לידיה. באשר לטענת העדר היריבות ביחס לפועלים, טוענת התובעת כי צירופה של פועלים להליך נדרש משום שהנתבעות סרבו למסור לה מידע האם הזכות לקבלת כספים מהלקוחות הומחתה מאסיה לפועלים. התובעת מוסיפה וטוענת כי דיון בטענת השיהוי מצריך בירור עובדתי, ועל כן אינו מהווה עילה לסילוק על הסף. באשר לטענת ההתיישנות, טוענת התובעת כי עילת התביעה למתן חשבונות היא עילה מתמשכת ומתחדשת, ומכל מקום נתבעו על ידה דו"חות כספיים בגין הכנסות משנת 2005 ואילך. בנוסף, לטענתה, הנתבעות ביצעו כלפיה מעשי הסתרה ותרמית.

בתשובתן לתגובת התובעת, טוענות הנתבעות כי אין צורך לצרף תצהיר לבקשה לסילוק התביעה על הסף, וכי התובעת העלתה בתגובתה טענות חדשות שלא נזכרו בכתב התביעה. עוד חוזרות הנתבעות על טענתן כי פעולות התיווך המתוארות בכתב התביעה נעשו, אף לשיטת התובעת, על ידי BMS, ומשכך לא הוכיחה התובעת זכות תביעה לגבי הכספים הללו.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

הכלל הוא שסילוק תובענה על הסף הוא צעד קיצוני, באשר יש בו כדי לשלול ממתדיין את יומו בבית המשפט. לפיכך, השימוש בסמכות לסילוק על הסף ייעשה במשורה, במקרים חריגים, ובית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני (רע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה (פורסם בנבו, 10.4.97)). מאידך, באותה מידה ממש, כאשר נעלה מכל ספק כי כתב התביעה או חלקים ממנו איננו מגלה עילה או שקיים טעם מבורר אחר המצדיק את סילוקה של התביעה על הסף, כולה או מקצתה, ולא הוגשה בקשה של התובע לתקן את התביעה על מנת לרפא את הפגם שנפל בה, אין טעם לשחת לריק את זמנם של הצדדים ושל בית המשפט, ויש לסלק על הסף את התביעה או לפחות חלקים ממנה.

אין למצוא פגם בכך שהבקשה לסילוק על הסף אינה נתמכת בתצהיר. הכלל הוא שלעניין סילוק על הסף בוחנים את האמור בכתב התביעה בלבד, שכן תביעה תסולק על הסף רק אם הטעם לכך עולה מתוך כתב התביעה לבדו, בלא צורך להיזקק לטענות ההגנה של הנתבע.