גרינולד ואח' נ' רוזנבאום (ידיד) ואח'

החלטה

בתאריך 3.3.10 הוציא ביהמ"ש פס"ד מתחת ידו וזאת לאחר שמיעת ראיות בתיק זה. תיק שלא היה פשוט לניהול, הכיל צדדים רבים, טענות מטענות שונות ובסופו של דבר התקבלה עמדת התובעים פחות או יותר במלואה והוצאו צווים מפורשים המתייחסים להתנהלות המשיבים או מי מהם בבית נשוא המחלוקת ברח' מוריה 31 בחיפה.

יש לציין, כי עוד במסגרת התיק העיקרי נשמעו לפחות פעמיים טענות להפרות לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש, וביהמ"ש נתן בהם החלטות. כעת באוקטובר 2010 הוגשה בשלישית בקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש, הפעם לאחר מתן פסה"ד, כאשר הבקשה נשמעת ביום 28.11.10 דהיינו, 8 חודשים לערך לאחר מתן פסה"ד, נטענות פעם נוספת טענות ע"י המבקשים להפרות בוטות של המשיבים לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בתי המשפט.

בקצרה, טענות המבקשים הינן, ראשית – לפעילות עסקית ב-2 מהדירות נשוא פסה"ד, כאשר כך נטען, דירה אחת שימשה כבית הימורים ודירה אחרת שימשה כמחסן לצורך עסק.

בנוסף טוענים המבקשים, כי הדירה בקומת הקרקע פוצלה ל-3 דירות בניגוד לצו ביהמ"ש, ופיצול זה לא בוטל.

ערב הדיון נשלחה הודעה מטעמם של המבקשים ולפיה הלכה למעשה התייתר הדיון בנוגע לפעילות העסקית וזאת משום שהמשיבים הוציאו את מלוא הציוד מן הדירות נשוא דיון זה וכי הדירה בקומה הקרקע למעשה פונתה.

בתגובת המשיבים עומדים המשיבים על כך, שלא היתה כל פעילות עסקית בדירות, כאשר הדירות הושכרו למגורים ופונו עוד לפני פסה"ד, ורק לאחרונה הוצא הציוד מתוכן.

בעקבות הבקשה נשוא דיוננו, יצא אף מכתב לשוכרים לוודא, כי השימוש הוא למגורים בלבד ולא לאחסון.

בתאריך 28.11.10, בוצעו השלמות בע"פ ע"י הצדדים לטיעוניהם וכן שמעתי בקצרה עדויות של שלושה, מדובר במשיב 2, מר מרדכי גרינשטיין, אשר למעשה לא הופיע כלל לאף אחד מן הדיונים במסגרת ניהול התיק העיקרי ארוך השנים וכן את העדים הגב' אביבה חביב, שהינה שכנה ומתגוררת בבית ממול ברח' מוריה 33 וכן את הגב' שפרה שלמוביץ, אשר גם היא לא היתה חלק מההליך הקודם והינה דיירת בקומה השנייה באותו בניין.

עדותה של הגב' אביבה חביב שכזכור איננה צד לסכסוך המתמשך בין הצדדים באותו בניין היתה עדות אמינה מאד ונתתי בה אמון, עפ"י עדותה היתה בהחלט הפרה ככל הנוגע לניהול בית הימורים ואולי אף מעבר לזה בקומת הקרקע והטענות שנשמעו בעניין זה ע"י המשיב מס' 2 לא שכנעו אותי כלל ועיקר בהקשר זה אם כי המשיב מס' 2 הותיר רושם של אדם שהפיק לקח ממה שהתנהל עד כה ואני נותן אמון בהצהרתו, כי יכבד מכאן ואילך כל החלטה של ביהמ"ש.

לעדותה של הגב' שפרה יש להתייחס בזהירות, גם משום שלא הגישה תצהיר בניגוד לעדויות אחרות, וגם משום שיש נגדה הליך תלוי ועומד של דרישה לפינוי, ואולם, נתתי אמון בסך הכל הכולל של עדותה הן כחיזוק לעדותה של הגב' אביבה חביב לעניין הדירה בקומת הקרקע, הן לעניין פיצול הדירות והן לעניין הקומה השנייה. בנוגע לקומה השנייה הוצגו בפני ביהמ"ש תצלומים ואף סרטים במעמד הישיבה, המלמדים על כך שהשתמשו בדירה הזו לצורכי עסק כמחסן שבו הוחזקו והועלו אליו ציוד רב של שתיה ושל אוכל, והעובדה שנעשה שימוש במלגזה ידנית או בציוד הרמה ידני על מנת להעלות את הציוד הזה כנחזה בתמונות, רק ממחישה שלא מדובר היה בדירת מגורים תמימה כפי שניסו לצייר המשיבים.

כך שללא ספק היו הפרות והפרות אלה כפי הנראה היו לאורך זמן, אם כי המבקשים בחרו לפנות לביהמ"ש למרות טענותיהם להפרות מיד לאחר פסה"ד, רק כ-8 חודשים לערך לאחר מתן פסה"ד. עלי להדגיש, כי ההסברים שניתנו בעניין זה ע"י המבקשים, כי הם למודי ניסיון מהתנהגות המשיבים, והיו כבר רגילים להפרות, לא שכנעו אותי והיה צריך לפנות בכתב אחרי מתן פסה"ד למשיבים ובאי כוחם, ואם לא היתה תשובה לפנות מיד לביהמ"ש בעניין.

בצדק ציין ב"כ המשיבים, אשר כזכור הדגיש בתגובתו ולמעשה הדבר אושר גם ע"י המבקשים, כי אין כיום בדירה בקומת הקרקע דבר וכי גם בקומה השנייה יש אך ורק שוכר, שלמעשה כל סעד אשר מתבקש ע"י המבקשים בהקשר זה התייתר וכי פקודת ביזיון ביהמ"ש צופה פני העתיד ואינה מפצה על העבר.

אם טוענים המבקשים, כי נגרם להם נזק בעבר יתכבדו ויתבעו אותו בנפרד ולא בדרך של פקודת ביזיון בימ"ש.

בנקודה זו התגלעה מחלוקת משפטית בין הצדדים באופן שהמבקשים מבקשים סעד לעתיד, באופן שאם יחזרו ההפרות תהיה סנקציה כספית משמעותית, ואילו המשיבים מתנגדים לכך מכל וכל, וטוענים שאם תהיה הפרה פתוחה הדרך למבקשים לפנות לביהמ"ש פעם נוספת.

שני הצדדים בעניין זה צרפו פסיקה, אין בדעתי להתייחס לפסיקה שצורפה, שכן אני סבור שבנסיבותיו הספציפיות של המקרה, יש להעתר לבקשת המבקשים, שכן התרשמתי שהמשיבים צריכים שתעמוד סנקציה "מעל לראשם" על מנת שלא תהיינה ההפרות הבוטות שהתרשמתי, כי היו בנסיבות תיק זה ביחס לפסה"ד שניתן ולמעשה רק ה"חרב" של דיון בפני, בפקודת ביזיון בימ"ש להערכתי היא שהביאה לסילוק הקזינו שאני נותן אמון שהיה בקומת הקרקע וכן פינוי המחסן ששימש לעסק בקומה השנייה.

אשר על כן אני לא פוסק פיצוי לעבר, אך לעתיד כל הפרה של אחד מהצווים המנויים בפסה"ד שניתן על ידי במרס 2010 נשוא בקשה זו של המבקשים, יישא סנקציה כספית של 1,000 ₪ ליום.

לגבי פיצול הדירות הנטען, ולאור טענותיה של העדה שפרה בפרוטוקול ישיבת ביהמ"ש, ישלחו המשיבים הודעה לביהמ"ש בה הם מתחייבים, כי כל עוד לא שונה ייעודם של המקרקעין, לא יושכר או ייעשה שימוש בפועל בנכס באופן הסותר את פסה"ד, ובפרט באופן של חלוקת יחידות המשנה ליחידות נוספות.

אני מצפה לקבל הודעה זו בתוך 30 יום.

הבקשה מתקבלת איפוא בחלקה, אין צו להוצאות. על כל הפרה תחול הסנקציה המנוייה בהחלטה זו ויש לפנות לביהמ"ש על מנת להביא אותה מהכוח אל הפועל.