גרינוולד נ' אלי פרידמן בע"מ ואח'

פסק דין

1.שני כלי רכב התנגשו, והצדדים חלוקים באשר לאחראי לתאונה.

2.התובעת נהגה ברכבה הפרטי מכפר חב"ד לעבר צומת חב"ד, שם מוביל הכביש הראשי ימינה לכיוון תל אביב ושמאלה לכיוון רמלה. הכביש בו נסעה התובעת הוא חד מסלולי, ולפני הצומת המרומזר הוא מתרחב: שני מסלולים מובילים לפנייה המרומזרת לשמאל, ובנוסף לאלו יש מסלול לפניה לימין, שאינה מרומזרת.

3.התובעת, אין חולק, עמדה בימני מבין שני המסלולים המובילים לרמזור, לדבריה – כאשר היא ראשונה ברמזור. היא טוענת שעת הגיעה לרמזור היא ראתה שהתנועה לכיוון רמלה (לשמאלה) עמוסה, ולכן החליטה לנוע לאחור ולעבור למסלול הימני לשם נסיעה לכיוון תל אביב. היא נעה לאחור מטרים אחדים, תוך שהיא מביטה במראה ואף בהסבת מבטה לימין, על מנת לוודא שהדרך פנויה. ברם לטענתה, לפתע הופיע מאחוריה מערבל בטון שבו נהג הנתבע, והיא התנגשה בגלגל השמאלי שלו, תוך פגיעה בדופן ימנית-אחורית של רכבה. ההסבר שהיא נותנת להופעת מערבל הבטון הוא שהוא נכנס לכביש הנוסע לכיוון בית חב"ד ומיד ביצע פניית פרסה תוך חציית קווים לבנים ומעבר מפתיע מאחוריה, וכך לא הבחינה בו. לדבריה, לאחר התאונה ונוכח חסימת הצומת ביקשה היא מן הנתבע כי ימתין לה בסמוך לפניה מן הצומת לכיוון תל אביב, אך הלה נמלט, והיא רשמה את מספר הרכב. הרכב מצוי בבעלות הנתבעת.

4.לטענת הנתבע הוא דווקא הגיע מכפר חב"ד, התכוון לפנות לימין, שאז הבחין ברכב התובעת נוסע לאחור ו"מסתבך לו בגלגלים", כאשר בזמן המפגש היו כלי הרכב כמעט ניצבים זה לזה. הוא מכחיש כי ביצע פניית פרסה. כן הוסיף הוא כי המתין לתובעת מספר דקות, אך משבוששה להגיע הוא נסע מן המקום, מתוך הערכה שהתובעת הבינה כי היא אחראית לתאונה. הוא מטעים עוד כי לא ניתן לבצע פניית פרסה בכביש הצר.

5.דין התביעה להתקבל בחלקה. גרסת התובעת אינה נטולת בעיות כלל ועיקר, אך גרסת הנתבע בעייתית הימנה. אילו אכן נסע הנתבע לימין, לא היתה כל סיבה לכך שרכב הנתבעת יפגע בו כמעט בניצב, כפי שתיאר הנתבע בבירור, כי אם בזווית חדה, קטנה ביותר. מכשלה נוספת וחשובה היא תיאורו הרחוק מלשכנע את סיבת עזיבתו את המקום לאחר התאונה בלא להמתין לתובעת לצורך החלפת פרטים.

6.התובעת לא התיימרה לדעת באילו נסיבות חצה הנתבע את הפסים הלבנים המפרידים בין הנתיבים המובילים אל כפר חב"ד וממנו. אכן, מערבל בטון המגיע מכיוון תל אביב, ופונה שמאלה לכיוון כפר חב"ד – ספק אם יוכל לבצע פניית פרסה, שכן הכביש צר, כעולה מן התמונות. ברם דומה כי אפשרי עיקוף התנועה העומדת ברמזור מרמלה לכיוון תל אביב, תוך סטייה קלה ימינה לעבר הכביש המוביל לכפר חב"ד, חיתוך הקווים הלבנים, וחזרה לכביש לכיוון תל אביב. עד כמה שהסבר זה נשמע מוקשה (כאשר התובעת טוענת בלהט כי הדבר נעשה בצומת זה כדבר של יום ביומו על מנת לעקוף פקקים), הרי שהסברו של הנתבע מוקשה הימנו, והתנהלותו הנזכרת מחלישה עוד יותר את סבירות גרסתו כאמור.

7.אחריותו המסוימת של הנתבע לתאונה, כפי שקבעתיה, אין משמעה שהתובעת נהגה כדין. נהיגה לאחור בתוך צומת ודאי כרוכה בסיכונים אינהרנטיים. הניסיון לחסוך כניסה לפקקים על ידי תמרונים של הרגע האחרון באמצע צומת – הוא פסול. מידת השליטה של התובעת בנעשה ויכולתה להתמודד עם פעולות (אפילו רשלניות ובלתי צפויות) של אחרים – הן דלות במיוחד כאשר כך היא נוהגת. לפיכך לא ניתן להסיר מעל כתפי התובעת את מלוא האחריות, ויש לייחס לה אשם תורם בגובה 30% מן הנזק.

8.נזקיה של התובעת עומדים על 5,395 ₪, ושכר טרחת השמאי – על 550 ₪, וסך הכל: 5,945 ש"ח. חוות דעת נוגדת לא הוצגה. הנתבעים יישאו אפוא ביחד ולחוד ב-70 אחוזים מהסך האמור, כאחוז אשמו הנותר של הנתבע. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.