החלטה
1.להלן החלטתי בבקשת התובעים לעיון מחדש בהחלטה מיום 31.12.13 לפיה התקבלה בקשת הנתבע (להלן: ''הנתבע'' או ''הקיבוץ'' בהתאם) לעיכוב הליכים והעברת המחלוקת בין הצדדים להליך של בוררות (להלן: "ההחלטה").
2.מקרה שהיה כך היה:
במסגרת הליך זה עתרו התובעים לחייב את הקיבוץ בתשלום סך של כ-1,300,000 ש"ח וזאת בהסתמך על התחייבות האחרון מיום 1.1.07 לפדיון שווי זכויות אביהם המנוח, מר חיים גרינולד ז"ל (להלן: "המנוח"), בדירת מגוריו אצל הקיבוץ (להלן: "כתב ההתחייבות" ו"הדירה" בהתאם).
בסעיף 3 לכתב ההתחייבות נקבע כדלקמן: "הקיבוץ מחוייב לפדיון זכויות כאמור ולפיכך הינו מתחייב בזאת לשלם ליורשי המנוח (הם התובעים – ר.ח.) את ערך הדירה כפי שייקבע בהערכת שמאי, שיוסכם בין הצדדים ובהתחשב במנגנוני האיזון, שייקבעו ע''י הרשויות המוסמכות של הקיבוץ ואשר יחולו על כלל חברי הקיבוץ....''(הדגשה אינה במקור – ר.ח.).
במקביל לתביעה דנן הגיש חבר הקיבוץ מר אילן גורי בקשה לבית משפט המחוזי בחיפה נגד הקיבוץ בתיק ה''פ 23452/07/13 בה עתר למתן פסק דין הצהרתי לשיוך הדירה על שמו (להלן: "ההליך המקביל").
הקיבוץ הגיש בקשה לסילוק תביעה דנן על הסף ולחילופין, העברת המחלוקת להליך של בוררות (להלן: ''הבקשה''). ביום 29.4.12 ניתנה החלטתי ולפיה על התובעים להגיש תגובתם לבקשה תוך 20 יום. תגובה כאמור לא הוגשה ולפנים משורת הדין ניתנה לתובעים ארכה להגשת תגובתם תוך 15 יום. ביום 15.7.12 הגישו התובעים הודעה בה נאמר כי המחלוקת בין בעלי הדין הופנתה להליך של גישור וככל והגישור לא יצלח התובעים יגישו תגובתם לבקשה. הליך הגישור כשל בשלהי שנת 2012, אולם, ועל אף זאת, התובעים לא הגישו תגובתם לבקשה כפי שלא הגישו בקשה להארכת מועד הגשתה.
בנסיבות העניין, ולבקשת הנתבע, ניתנה החלטתי מיום 31.12.13, לפיה הבקשה לסילוק התביעה נדחתה והבקשה להעברת המחלוקת להליך של בוררות התקבלה.
3.לאחר מתן ההחלטה הגישו התובעים תגובתם לבקשה ובצידה בקשה לעיון חוזר בהחלטה, ובפיה מספר טענות כדלקמן:
הואיל ובהליך המקביל העלה הקיבוץ טענות מקבילות שההכרעה בהן עשויה להשפיע על הליך זה, התובעים המתינו להכרעת בית המשפט באותו הליך.
תביעה דנן הוגשה על בסיס כתב התחייבות אוטונומית שניתנה על ידי הקיבוץ ישירות לתובעים ולא מכוח החלטותיו ביחס לשיוך הדירות ואשר במסגרתן נקבע מנגנון הבוררות. ודוק, כתב ההתחייבות אינו קובע מנגנון של בוררות.
הקיבוץ נימק את בקשתו, בין היתר, בתקנון בו נקבע כי סכסוך בין חבר הקיבוץ לבין הקיבוץ או לבין חבר אחר יוכרע בהליך של בוררות. תקנון זה אינו חל על תובעים מס' 1 ו-3 שאינם חברי הקיבוץ. באשר לתובע 2, אמנם נכון מדובר בחבר קיבוץ, אך לא ניתן לפצל את תביעתו מתביעת יתר התובעים.
בניגוד לסעיף 5 לחוק הבוררות, הקיבוץ לא הביע נכונות לקיים את הליך הבוררות כאשר התובעים פנו אליו בראשונה בשנת 2009 אלא רק עם הגשת התביעה במרץ 2012.
4.הקיבוץ הגיש תגובתו לבקשה והתובעים הגישו תשובתם לתגובה ולאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה.
5.על מנת כי דרכם של התובעים תצלח, עליהם להציג טעם מוצדק למחדלם בשל אי הגשת תגובתם לבקשה, וחשוב מכך, עליהם לשכנע את בית המשפט בעמדתם לגופא, ולפיה אין להעביר את הדמחלוקת בתביעה להליך של בוררות. דומה כי בשני אלה כשלו התובעים, ואנמק.
6.התובעים התמהמהו בהגשת תגובתם לבקשה במשך מספר חודשים מבלי שטרחו להגיש כל בקשה להארכת מועד הגשתה, כל זאת על אף הודעתם הם מיום 15.7.12 כי תגובה כאמור תוגש עם סיום הליך הגישור.
הטענה ולפיה התובעים המתינו להכרעה בטענות דומות אשר עלו בהליך המקביל, אינה משכנעת כלל ועיקר בעיניי לא רק מהטעם כי היא לא נתמכה בתצהיר אלא גם מהטעם הפשוט כי ההליך המקביל נפתח בחודש יולי 2013, יותר מ-7 חודשים לאחר תום הליך הגישור, מועד שבו היה על התובעים להגיש תגובתם לבקשה.
7.גם לגוף העניין לא שוכנעתי בטיעוני התובעים.
טענת התובעים כאילו תביעתם מוגשת בהסתמך על כתב התחייבות אוטונומי המנותק מהליך שיוך הדירות לחברי הקיבוץ, אינה בדין יסודה והיא אינה מתיישבת עם האמור בכתב התביעה גופו. מכתב התביעה עולה כי כתב ההתחייבות, בו נקבע מנגנון לשומת שווי הדירה ותשלום תמורתה לתובעים, נולד בהמשך ישיר להליך השיוך וכתחליף לשיוך הזכויות בדירות לחברי הקיבוץ או חליפיהם. ובמילים אחרות, עסקינן בשתי פנים של הליך השיוך – שיוך זכויות בדירות או תשלום תמורתם הכספית.
חיזוק למסקנה אליה הגעתי לעיל נמצא בסעיף 3 לכתב ההתחייבות בו סוכם בין בעלי הדין כי ביצועו יהיה בהתחשב "במנגנוני האיזון, שייקבעו על ידי הרשויות המוסמכות של הקיבוץ ואשר יחולו על כלל חברי הקיבוץ". והנה, בהחלטת אסיפת הקיבוץ מיום 9.12.09 לעניין שיוך הדירות נקבע מנגנון של הפניית המחלוקות בין הצדדים תחילה להליך של גישור ובהמשך, ככל והצדדים לא יגיעו להסכמה ביחס לזהות המגשר או באם הליך הגישור לא יצלח, להכרעה בהליך של בוררות.