החלטה
1. בפני בקשה למחיקת, ו/או דחיית התביעה על הסף כנגד הנתבעות 1 ו-2 בשל היעדר יריבות ובשל התיישנות התובענה.
הבקשה הוגשה על ידי טרפלקס תעשיות בע"מ ועל ידי טרפלקס קומפאונדס בע"מ (להלן: "המבקשות") כנגד אילן גרינגאוז ואח' (להלן: "המשיבים").
העובדות הצריכות לעניין
2. בשנת 1993 חש אליעזר גרינגאוז ז"ל (להלן: "המנוח") בתחושת מלאות בבטנו, ובדיקות שביצע גילו קיומו של גוש בכבד, ומשכך הופנה המנוח לביצוע ניתוח לכריתת האונה השמאלית של הכבד.
לאחר הניתוח התערער מצבו הבריאותי של המנוח, הוא סבר מאנמיה, מחולשה ומעייפות וכתוצאה מכך הפסיק את עבודתו בחו"ל ושב לישראל.
בשנת 1994 חזרה אל המנוח תחושת המלאות בבטנו, כמו גם תחושת עייפות וחוסר תיאבון שגרם לירידה של כ-15 ק"ג ממשקלו בתוך חודשים ספורים. בעקבות מצבו הרפואי אושפז המנוח בבית חולים בילינסון לצורך הזלפת כימותרפיה תוך עורקית לכבד, אולם הטיפול נכשל, והמנוח שוחרר לביתו.
לאחר התדרדרות נוספת במצבו הבריאותי של המנוח, הוא אושפז בבית החולים הדסה לצורך קבלת טיפול כימותרפי נוסף, אולם גן הפעם לא הביא הטיפול לשיפור במצבו של המנוח, ולדאבון הלב הוא נפטר ביום 4/2/95.
התובעים – אלמנתו וילדיו של המנוח טוענים, כי המנוח לקה במחלה ממארת כתוצאה מחשיפתו לחומרים מסוכנים במהלך עבודתו אצל הנתבעות, חשיפה שנגרמה בשל רשלנותן של הנתבעות כמפורט בכתב התביעה.
על פי הנטען בכתב התביעה בעקבות ריבוי מקרי תחלואה בסרטן בקרב עובדי המפעל ו"נוכח החשד כי חומרים רעילים המעובדים במפעל הם הגורם לתחלואה מוגברת זו, התבקשה הנתבעת 4 למסור את המידע המצוי ברשותה, הן לגבי פעולות הפיקוח שנעשו במפעל על ידי אגף הפיקוח על העבודה והן לגבי היתרי השימוש ברעלים שניתנו על ידה למפעל" (סע' 6 לכתב התביעה), ונוכח סירובו של המפעל והנתבעת 4 להמציא את המידע המבוקש בטענה שחשיפת המידע עלול לפגוע באינטרסים הכלכליים שלו ובסודותיו המסחריים, הוגשה עתירה מנהלית על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע"), ובמסגרת הסדר פשרה שהושג בין הצדדים, נמסר החומר המבוקש לידי ב"כ התובעים - עו"ד קנר, תוך התחייבותו לסודיות מלאה, למעט העברתו למומחה רפואי לצורך פתיחת הליך משפטי.
התובעים טוענים, כי מהמידע שהועבר לרשותם עולה, כי הנתבעת 4 התירה למפעל להחזיק ולצרוך כמויות גדולות מאד של חומרים רעילים מסוגים שונים, וכן התגלו שיעורים גבוהים מהמותר של עופרת. עוד התברר, כי לפחות עד שנת 1990 לא סולקו ביעילות החומרים הרעילים מחלל המפעל.
זאת ועוד. התובעים טוענים, כי לא היה להם צל של מושג לגבי הסיכונים אליהם נחשף המנוח במהלך עבודתו, וכי "לא היה להם כל מידע לגבי החומרים אליהם נחשף, לגבי רעילותם ולגבי תהליכי העבודה במפעל, והנתבעת הקפידה לשמור על כל פעילותה בסודיות רבה". (סע' 11 לכתב התביעה).
טענות המבקשות
3. המבקשות טוענות, כי הן אינן בעלות הדין הנכונות, וכי אין למשיבים כל יריבות עימן, וזאת משום שהמבקשת 1 נוסדה ביום 12/12/03, כ-11 שנים לאחר שהמנוח סיים את עבודתו במפעל ונסע לשליחות בברזיל, ואילו המבקשת 2 נוסדה ביום 22/12/94, כ-3 שנים לאחר שהמנוח סיים את עבודתו במפעל ונסע בשליחות הסוכנות היהודית לברזיל.
לטענתן, היריבות המשפטית הינה, כפי הנראה עם טרפלקס – רשפים מוצרי פלסטיק, ו/או עם טרפלקס שיווק בע"מ. המבקשות מוסיפות ומבהירות, כי מדובר בחברות קיימות, שלא נמחקו, ו/או פורקו.
זאת ועוד. המבקשות טוענות, כי התובענה הוגשה כ-17 שנים לאחר שהמנוח חלה ולפיכך התיישנה.
לשיטתן, המנוח שימש כמנכ"ל וכמנהל המפעל, ומשכך "החומרים אליהם נחשף המנוח במהלך עבודתו היו בשליטתו ובידיעתו המלאים..." (סע' 17 לבקשה).
לחילופין, טוענות המבקשות, כי גם אם ייקבע שיש להכיל במקרה זה את כלל הגילוי המאוחר, יש לדחות את התובענה, שכן המשיבים לא הרימו את נטל ההוכחה בשאלת העובדות שהיו בידיעתם, ו/או היו אמורות להיות בידיעתם בתקופה הרלבנטית.
המבקשות דוחות את טענת המשיבים לפיה ריבוי מקרי הסרטן בקרב עובדי המפעל, הוא שהדליק אצלם את נורות האזהרה, ובאשר להגשת העתירה המנהלית לגילוי החומרים בהם נעשה שימוש במפעל – המבקשות מדגישות, כי העתירה המנהלית לא הוגשה על ידי המשיבים "על אף שגלוי וידוע לכל כי המפעל עוסק בייצור תערובת PVC", קרי: אין מדובר במצב בו נעלמו העובדות הרלבנטיות מידיעת המשיבים וכי אף בזהירות סבירה לא היו יכולים לגלותן.
תגובת המשיבים