גרינברג נ' קידר ואח'

פסק דין

התביעה הוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה נשוא התביעה. אין מחלוקת שרכב התובע נפגע בשעות הלילה, שעה שחנה סמוך למדרכה. התובע העיד שהוא החנה רכבו בשעות הערב, ובבוקר נוכח לראות שהרכב פגוע, ועל שמשת הרכב היה מצוי פתק, בו נכתב שהרכב נפגע מאופנוע, והושארו בו פרטים להתקשרות.

אין גם מחלוקת שאופנוע הנתבעים 3 – 4 הוא שפגע ברכב התובע, ושפגיעת האופנוע ברכב התובע היא תוצאת פגיעת רכב הנתבעים 1 – 2 בו. המחלוקת היא לגבי נסיבות הפגיעה, וכנגזרת, על מי האחריות לפצות את התובע על נזקיו. מבחינתה של מחלוקת זו, עדות התובע על מה שסופר לו, אינה יכולה להועיל והיא עדות שמיעה, שהרי התובע עצמו לא היה עד לתאונה.

התאונה אירעה ברחוב דיזינגוף, בקטע בו הרחוב הוא דו סטרי, ובעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. נהג רכב הנתבעים 1 – 2 העיד שהוא נהג רכבו בחלק הימני של הנתיב הימני בכביש וחיפש חנייה. לאחר שהבחין בחנייה פנויה, אותת והחל לפנות ימינה. לפתע הגיח מאחור אופנוע הנתבעים 3 – 4, נדחף בין רכבו ובין הרכבים החונים מימין וכך נפגע. לאחר התאונה הוא השאיר פתק על שמשת החלון של רכב התובע, בו כתב שהרכב נפגע מאופנוע והותיר את פרטיו להתקשרות.

רוכב אופנוע הנתבעים 3 – 4 העיד שהוא נהג את האופנוע בנתיב הימני, ורכב הנתבעים 1 – 2 נסע משמאל לו ולפניו. לפתע החל הרכב לאותת תוך שהוא פונה ימינה, חסם את נתיב נסיעת האופנוע ופגע בו. כתוצאה מפגיעה זו, האופנוע עף ופגע ברכב החונה, הוא רכב התובע.

בחנתי את העדויות, המסמכים והתמונות. הגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת רוכב אופנוע הנתבעים 3 - 4. שני טעמים עיקריים לכך. ראשית, גרסת נהג רכב הנתבעים 1 – 2 לפיה למרות שהוא נהג רכבו בחלק הימני של הכביש, ולמרות שהוא אותת על כוונתו לפנות ימינה, החליט רוכב האופנוע "להשתחל" מימין, אינה סבירה בעיני. לא רק שמדובר במעשה מסוכן במיוחד, אלא שגם לא ברור כיצד יכול היה האופנוע לעקוף מימין, שעה שלגרסת נהג רכב הנתבעים 1 – 2 עוד קודם לכן הוא נהג את הרכב בחלק הימני של הנתיב. שנית, מוקדי הנזק ברכב הנתבעים 1 – 2 אינם מתיישבים עם גרסת הנהג מטעמם. אם אכן האופנוע הגיח מאחור וניסה לעקוף מימין, ניתן היה לצפות שהפגיעה תהא בצד הימני אחורי, או לכל הפחות, לכל אורך הצד הימני של הרכב. ואולם, לפי התמונות שהוצגו, רכב הנתבעים 1 – 2 נפגע פגיעה ממוקדת בצד הימני קדמי, וגם פגיעה זו, תומכת בגרסת רוכב האופנוע.

יש להוסיף, שהודעת נהג רכב הנתבעים 1 – 2 ניתנה באיחור, ורק לאחר הגשת התביעה.

לאור האמור אני מקבלת את עדות רוכב האופנוע לפיה נהג רכב הנתבעים 1 – 2 סטה ימינה במפתיע ומבלי לוודא שהדרך פנוייה. טוענת ב"כ הנתבעים 1 – 2 שטענת רוכב האופנוע לפיה עובר לתאונה היה רכב הנתבעים 1 – 2 בנתיב שמאלי בכביש אינה סבירה, מאחר ומדובר בכביש דו סטרי עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. אלא שלא רק שאין בעובדה זו כדי לשלול את טענת רוכב האופנוע כי הרכב היה בנתיב שמאלי, אלא שבהודעה הכתובה שמסר נהג רכב הנתבעים 1 – 2 הוא כתב שמדובר בכביש חד סטרי. משמע, בעת התאונה, הוא סבר שאין מניעה לנהוג רכבו בחלק השמאלי שבכביש. טענה נוספת היתה שיש לייחס משמעות לכך שנהג הרכב השאיר פרטיו ואילו רוכב האופנוע לא טרח לעשות כן. אלא ששעה שנהג הרכב כתב בפתק שהאופנוע הוא האחראי לתאונה, לא ניתן לייחס משמעות כלשהיא להחלטתו להותיר את פרטיו. מאידך, רוכב האופנוע העיד שלאחר התאונה הוא היה בהלם, וחברים אמרו לו שכבר הושאר פתק. בנסיבות אלו, הוא לא ראה צורך להשאיר פתק נוסף.

עם זאת, אני סבורה שגם לרוכב האופנוע אחריות לקרות התאונה, אף שאחריות פחותה. מעדותו עולה אחת משתיים, או שעובר לתאונה הוא לא שמר על מרחק מספיק מהרכב שנסע לפניו, או שעובר לתאונה הוא כבר החל לעקוף מימין. שעה ששני הרכבים נסעו לאותו הכיוון, גם אם רכב הנתבעים 1 – 2 נסע בנתיב השמאלי, היה על רוכב האופנוע לשמור על מרחק סביר מהרכב לפניו ולהימנע מעקיפה מימין.

לאור האמור שני הצדדים נושאים באחריות לתאונה, אך עיקר האחריות רובצת על נהג הרכב הנתבעים 1 – 2 שסטה ימינה במפתיע ומבלי לוודא שהדרך פנוייה. על כן נהג הרכב יישא באחריות בשיעור של 70%, ורוכב האופנוע יישא באחריות בשיעור של 30%. התובע זכאי למלוא נזקיו, למעט נזק בגין עוגמת נפש, שלא הוכח.

לאור האמור ישלמו הנתבעים 1 – 4 לתובע סך של 7,013 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 04.02.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.4% מהסכום הפסוק. הסכום הנ"ל ישולם על ידי הנתבעות 2 ו – 4 בחלוקה האמורה. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ב, 11 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.