גרינברג נ' מסרי

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 7,800 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1714102132), עת הוגש לביצוע שיק שמסר הנתבע לתובעת. הנתבע הגיש התנגדות.

ביום 27.3.2014 נדונה ההתנגדות בדיון אשר התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול, באופן שפסק-הדין יכריע במלוא טענותיהם העולות מהסכם השכירות, שהשיק ניתן במסגרתו.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי התובעת השכירה לנתבע דירת מגורים בבניין שהיה בעיצומן של עבודות שיפוץ ושימור, לשנה אחת, בדמי שכירות של 7500 ₪ בחודש, תוך הפחתה של 1,000 ₪ מדמי השכירות עבור החודשיים הראשונים. הנתבע חידש את השכירות לשנת שכירות נוספת. הנתבע שילם את דמי השכירות במלואם, עד לשיק האחרון, אותו ביטל עקב טענותיו.

טענות הנתבע, בקליפת אגוז, הן כי דמי השכירות הופחתו לחודשיים בשל המצג שיצרה התובעת (או מי מטעמה) כי העבודות תימשכנה חודשיים. ברם, משנמשכו למעלה משנה, יש להפחית 1000 ₪ מדמי השכירות של כל חודש בשנת השכירות הראשונה; ועוד, כי במהלך העבודות, נעשה ככל הנראה חיבור פיראטי של חשמל על ידי העובדים במקום לשעון החשמל שלו, באופן שצריכת החשמל שלו, עליה חויב ושילם, היתה מופרזת באופן קיצוני, באלפי שקלים. לגרסתו (עליה אין מחלוקת), התנהל מו"מ באשר לאופן חלוקת החיוב העודף, אלא שזה לא הבשיל לכדי הסכם.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי אין בסיס לטענה שיש להפחית את דמי השכירות, וראיה לכך שהשכירות היתה לשביעות רצון הנתבע, שהוא חידש את השכירות לשנה שניה; וכן, כי אין מקום לחייבה בתשלום עבור החשמל העודף, ואם אכן היתה "גניבת" חשמל, יתכבד הנתבע, אשר כשוכר משמש אף שומר של הנכס ואחראי עליו, ויתבע את מי שגרם לו נזק.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 5,400 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1714102132 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.