פסק דין
א.הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט שמעון שר), מיום 7.11.12, בתיק אזרחי 3213-01-10, אשר לפיו הורה בית משפט על קבלת תביעתה של המשיבה כנגד המערער אשר חוייב לשלם למשיבה סכום של 111,960 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ולרבות שכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪, ואילו התביעה שכנגד שהגיש המערער כנגד המשיבה, נדחתה.
ב.כל מקום בו אנו נתייחס לבית משפט השלום שבמסגרת ההליך הפלילי, ייכתב: "בית משפט השלום", ואילו בבואנו להתייחס לבית משפט השלום שבמסגרת ההליך האזרחי, נשוא ערעור זה, ייכתב: "בית משפט קמא".
ג.הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:
במסגרת ערעור פלילי שהגישה המדינה (הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז חיפה), לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואשר נדון בפני כב' השופט ש. ברלינר, בתיק ע.פ. 2245/07, הורשע המערער בעבירה של שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר ו/או בסטייה מתכנית, וזאת לאחר שהוגש נגדו לבית משפט השלום בחיפה ב-ת.פ. 4475/04 כתב אישום על כך שהקים על מקרקעין הנמצאים בבת שלמה מבנים כמפורט בכתב האישום.
ד.בהתאם לפסק דינו של כב' השופט ש. ברלינר הוחזר התיק לבית משפט השלום בחיפה ובתאריך 31.1.2008, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, ניתן גזר דינו של כב' השופט דניאל פיש שהטיל על המערער קנס, וכן נתן צו הריסה, בקובעו כי על המערער להרוס את המבנים:
"כמפורט בכתב האישום. צו ההריסה יבוצע על ידי הנאשם. אם הנאשם לא יבצע את צו ההריסה עד לתאריך 31.1.09 – משמע מותלים צווי ההריסה עד למועד זה. לאחר מכן תהיה המאשימה רשאית לבצעו החל מיום 15.2.09 וזאת ללא הגבלת זמן, ולחייב את הנאשם בהוצאות ההריסה".
ה.ביום 7.4.2009 נעתר כב' השופט ד. פיש לבקשתו של המערער, ונתן אורכה בת 6 חודשים עד ליום 1.7.09 לביצוע צו ההריסה.
ו.בתאריך 22.7.09 נתן כב' השופט ד. פיש החלטה בבקשה נוספת של המערער להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, והפעם דחה את הבקשה בנימוק ש"לא נראה כי ההיתר בהישג יד ואין סיכוי סביר להכשרת המבנים תוך זמן קצר".
ז.בתאריך 23.8.09 הרסה המשיבה את המבנים נשוא הדיון.
ח.נוסיף, שבהתייחס להחלטתו של כב' השופט ד. פיש מיום 22.7.09, לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד לביצוע צו ההריסה, הוגש על ידי בא כוחו הנוכחי של המערער ערעור לבית משפט זה (ע.פ. 18681-10-09). בפסק דינו מיום 16.11.09, ציין כב' השופט א. אליקים כי הואיל וצו ההריסה בוצע, אין מקום לדון בשאלת הארכת המועד, והוסיף, שלמערער טענות חשובות הטעונות בירור, בהתייחס לכך שהבקשה להארכת מועד נדחתה מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים, בעוד שלמשיבה תשובות ענייניות לא פחות לצורך הכרעה בשאלות אלה, וכי הדיון בכך יוכל להתקיים, כך ציין כב' השופט א. אליקים, במסגרת תביעה אזרחית שב"כ המערער הודיע כי בכוונתו להגישה.
ט.המשיבה מצידה הגישה כנגד המערער תובענה לבית משפט קמא על סך 111,960 ₪ בגין הוצאות ביצוע ההריסה, ואילו המערער הגיש כנגד המשיבה תובענה שכנגד על סך 2.5 מיליון ₪ בגין ביצוע ההריסה שלא כדין, ועל כך שההריסה בוצעה, לטענתו, בברוטליות, כולל הריסת מבנים שלא היה לגביהם צו הריסה, ופגיעה בתכולה, מחוברים, ומטלטלין ועל כן לטענתו, על המשיבה לפצותו.
י.במסגרת קדם המשפט שהתקיים בפני כב' השופטת רננה גלפז-מוקדי, הושגה הסכמה בדבר פיצול הדיון בהתאם לאמור בהחלטתה מיום 25.10.11:
"אני מורה כי ראשית תיבחן ותוכרע השאלה האם בוצעה ההריסה כדין. לענין זה יגישו הצדדים סיכומים כתובים, במסגרתם יוכלו להסתמך על החומר המצוי בתיק בית המשפט".
י"א.פסק הדין בתיק ניתן על ידי כב' השופט מר שמעון שר על יסוד סיכומיהם של הצדדים. מסקנתו היתה, שדין תביעתה של המשיבה להתקבל, ואילו דין התביעה שכנגד שהגיש המערער – להידחות.
י"ב.בית משפט קמא דחה את טענת המערער לפיה פעלה המשיבה שלא כדין, וציין כי: "כשנפלה גירסת הנתבע כפי שעלתה בכתבי טענותיו, ביחס לחוקיות המבנים, אין לשעות לגירסאותיו החלופיות שעולות לראשונה בסיכומים.....".
עוד קבע כב' השופט שמעון שר כי: "אני סבור כי המדינה פעלה בהתאם לגזר דינו של בית משפט השלום לא ימינה ולא שמאלה".
כמו כן הוסיף וציין כי: "בכתב האישום לא נעשתה כל הפרדה בין המבנים השונים, והמדינה, משלא הרס הנתבע את המבנים, ביצעה זאת בכוחות עצמה".
י"ג.עוד ציין בית משפט קמא, שהטענה כי חלק מן המבנים נהרסו הגם שניתן להם היתר כדין, נטענה באופן כללי בלבד.
באשר לטענה לפיה היה על בית משפט השלום לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשתו של המערער להארכת תקופת עיכוב ביצוע צו ההריסה, ציין בית משפט קמא, כי ביום 5.11.08 נכנסו לתוקפן תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008, כשתקנה 4 (א) קובעת: "בית המשפט רשאי לאחר שעיין בבקשה לקבוע שאינה מצריכה דיון במעמד הצדדים, ויתן לגביה החלטה מנומקת בכתב".