גרינברג נ' ועדה מקומית לתכנון שומרון ואח'

פסק דין

1.בפני עתירה לביטול היתר שניתן למשיבים 2 ו- 3 (להלן: "המשיבים") על ידי המשיבה מס' 1 (להלן: "הועדה").

2.העותר הינו חוכר של בית דו משפחתי ברחוב השומר 53, זכרון יעקב, הידוע כחלקה 35 בגוש 11292 (להלן: "הנכס").

3.המשיבים הינם הבעלים של חלקה 141 בגוש 11292 (להלן: "החלקה"), אותה רכשו במסגרת חליפין עם המועצה המקומית זכרון יעקב.

4.ביום 12.9.06 ניתן למשיבים היתר בניה להקמת בית דו משפחתי על החלקה.

5.בין היתר נקבע בהיתר כי על המשיבים לבנות קיר תומך מדורג בין חלקת התובע לחלקת המשיבים (להלן: "הקיר").

6.לאחר שהוחל בבנית הקיר הגיש התובע תלונה ולאחר ביקור בשטח ניתן ביום 7.11.06 צו הפסקת עבודה מינהלי. הצו ניתן לאור העובדה שהקיר הוקם בסטייה מההיתר - סטיה של 80 ס"מ בגובהו של הקיר וסטיה של כ- 60 ס"מ במיקומו (הקיר הוקם במרחק של 40 ס"מ מהקיר הקיים בחלקת העותר במקום 1 מ' כפי שנקבע בהיתר)..

7.המשיבים הגישו בקשה לאשר תכנית שינויים למצב בפועל ומשזו נדחתה הנמיכו את גובה הקיר ב- 80 ס"מ, והגישו בקשה נוספת לאישור השינוי בדבר מיקומו של הקיר בלבד.

8.ביום 7.1.08 אישרה הועדה המקומית את בקשת השינויים ככל שהיא מתייחסת למיקום הקיר.

9.העותר הגיש ערר על ההחלטה לועדת הערר המחוזית.

10.בהחלטה מיום 10.7.08 קבעה ועדת הערר כי קיר תומך אשר גובהו עולה על 3 מטר מצריך דירוג אופקי של 60 ס"מ בין חלקיו וכי יש להורות על ביצוע הדירוג המינימלי הנדרש , קרי 60 ס"מ לפחות ולחילופין לפרסם הקלה. הדיון הוחזר לוועדה.

11.ביום 6.8.08 ניתן למשיבים טופס 4 מותלה , בו נדרשו המשיבים להשלים את העבודות עד יום 30.6.09.

12.בחודש מרץ 2009 הגיש העותר עתירה זו וכן הגיש תביעה לפי סעיף 197 לחוק , לפיצוי בגין הפגיעה בנכס.

13.ביום 8.6.09 דנה הועדה בבקשה להיתר ושמעה את טענותיו של העותר כנגד אישור היתר הבניה. בהחלטתה קבעה הועדה כדלקמן:

"מאחר ומדובר בבניה בסטיה מההיתר ומאחר והתקבלה החלטה בועדת הערר הזהה ברובה להחלטת הועדה, סבורה הועדה , כי על המבקשים לפעול בהתאם להחלטת ועדת הערר, ככל שהדבר נוגע לביצוע הדירוג הנדרש על פי התוספת השניה, חלק ד', סעיף 4.09(2) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר , תנאיו ואגרות).

החלופות האפשריות הן: השארת הקיר הקיים של הגובל במקומו, התרחקות 0.6 מטר , הריסת חלק עליון של הקיר הקיים וביצוע קיר חדש עד לגובה מפלס החצר המאושר בהיתר המקורי. במידה והקיר העליון עולה על גובה מקסימלי נדרש בתקנות, ניתן גם להציע חלופה בה השלמת תמיכת הקרקע עד למפלס הגינה יבוצע באמצעות מסלעה".

14.העותר הגיש ערר על ההחלטה לועדת הערר. בהחלטת ועדת הערר נקבע כי לעותר אין זכות התנגדות להיתר ולגופו נדחה הערר מאחר והבקשה אושרה בהתאם להוראות הדין (ההחלטה ניתנה לאחר שהעותר כבר הגיש סיכומיו בעתירה בפני).

15.בעתירה ובסיכומים מפרט העותר בהרחבה את ה"רקע העובדתי" לרכישת הנכס על ידו ובין היתר המצג שהוצג בפניו ע"י מינהל מקרקעי ישראל לפיו החלקה הגובלת מצפון לנכס תהיה שטח ציבורי פתוח ולא תעשה שם בניה. העותר טען כי ביום 25.6.06 אושרה, שלא בידיעתו, תכנית המאפשרת בניה למגורים על החלקה ובפועל אף אושרה למשיבים בנית מישורית, תוך הגבהת פני הקרקע, תוך פגיעה קשה בעותר ובנכס.

16.במסגרת ההיתר נדרשו המשיבים לבנות קיר תומך בגובה הגדר של העותר ובמרחק של 1 מטר מהנכס, אך בפועל נבנה קיר בגובה 4.5 מטר ובמרחק של 30 ס"מ בלבד מהגדר. העותר טען כי הוא ניצול שואה וכי הבניה על ידי המשיבים, ובמיוחד החומה בגבול הצפוני של הנכס, גרמה לו פגיעה רגשית ונפשית ונזקים בריאותיים שכן החומה הזכירה לו את תקופת השואה והשהייה במחנות.

17.העותר טען כי נלחם בעצמו ובאמצעות בא כוחו אצל כל הרשויות על מנת להסיר את החומה וכי ביום 25.12.06 קיבל את מכתב יו"ר הועדה המקומית לפיו הועדה תורה למשיבים להגיש תכנית שינויים להיתר, במסגרתם ידרשו המשיבים להוריד את הקיר עד לגובה הגדר, למקם את הקיר במרחק של מטר אחד לפחות מגדר הנכס וכי הגדר החדשה תהיה בגובה 1.8 מטר ומעליה גדר קלה.