גרינברג נ' אביטל ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 16.8.12 בסך 2,377 ₪. התובע הינו הבעלים של כלי רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 70-245-20 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג סיטרואן מ.ר. 12-114-75 שהינו בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת נסע ברכבו בנתיב הימני ברחוב המטע ביישוב עופרה בכביש המתעקל ימינה רכב הנתבעים שנסע בנתיב הנגדי סטה מנתיב נסיעתו, פגע ברכבו והסב לו נזקים. לטענת התובע, הגם והנתבעים הכירו באחריותם לקרות התאונה הפחיתו משיעור הנזקים שנגרמו לו סך של 1,877 ₪ שלא כדין. מכאן התביעה.

3.אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, לתובע קיימת רשלנות תורמת בשיעור 15% אשר הופחתה משיעור הנזקים שנגרמו לרכבו. כמו כן, הופחת סכום של 748 ₪ בגין עלות צביעה זאת נוכח מצבו הירוד של צבע הרכב עובר לקרות התאונה.

4.ביום 10.9.13 התקיים דיון במעמד הצדדים בו שבו הם על טענותיהם והנהגים העידו בפני אודות נסיבות קרות התאונה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי טענות הצדדים ועדויות הנהגים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

הנני דוחה טענת הנתבעים בשאלת האחריות וקובע, כי בנסיבות התאונה אין להשית על התובע רשלנות תורמת כלשהי. מעיון בתמונות מקום התאונה ובעדויות הצדדים עולה, כי התאונה נגרמה כתוצאה מסטיית רכב הנתבעים לנתיב נסיעת רכב התובע.

בנסיבות אלה, קרי, סטייה מנתיב נגדי לעבר נתיב נסיעת רכב התובע תוך הפתעת הצד שכנגד, ניתן לקבוע, כי העובדה, כשלעצמה, כי התאונה ארעה בצומת דרכים אינה מלמדת על רשלנות תורמת כלשהי. עוד אציין, כי בנסיבות אלה התובע נהג ללא רבב ומשכך, כאמור, לא מצאתי רשלנות תורמת כלשהי.

על יסוד הגירסה העובדתית כאמור לעיל, הנני קובע, כי הנתבע 1 התרשל בכך שנהג בניגוד להוראות סעיפים 40 ו- 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעות, כי לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון. בנוסף, נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש.

עם זאת, בשאלת הפחתת שיעור הנזק שנקבע לצביעת הרכב, סבורני, כי יש לקבל את טענת הנתבעים. על פי עקרון השבת המצב לקדמותו על המזיק לפצות את הניזוק באופן שיעמיד אותו, ככל הניתן, באותו מצב בו היה נמצא אלמלא בוצע כלפיו מעשה הנזיקין. עם זאת, אין הניזוק זכאי להטבת ניזקו מעבר לכך. עיון בתמונות הרכב מלמד, כי מצב הצבע ברכב התובע עובר לתאונה היה בכי רע. התובע אף הודה בכך בעדותו בפני. משכך, אישור מלוא צביעת החלק הניזוק יש בה משום שיפור מצבו ממצב הרכב כפי שהיה עובר לקרות הנזק.

6.נוכח האמור, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,152 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.11.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעים יישאו בהוצאות משפט בסך 650 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.