פסק דין
בפני תביעה לפירעון שיק בסך 6,900 ₪, אשר משכה הנתבעת לפקודת התובע. התביעה התבררה בפסים של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214טז (ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.
תמצית העובדות הרלוונטיות
התובע הינו שרברב במקצועו ואילו הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בהפעלת מרכזים למתן טיפולים קוסמטיים. בתחילת ספטמבר 2008 עסקה הנתבעת בשיפוץ נכס ברחוב דיזינגוף 101 בתל-אביב (להלן: "הנכס"), במטרה לפתוח בנכס מרכז לטיפולים. במהלך שיפוץ זה, פנתה לתובע מנהלת הנתבעת, גב' יוליה מלחוב (להלן: "יוליה") והזמינה את שירותיו בביצוע עבודות אינסטלציה בנכס. לאחר מו"מ הגיעו הצדדים להסכמה בדבר ביצוע עבודות האינסטלציה בנכס על ידי התובע תמורת סך של 18,295 ₪ ובטרם תחילת העבודות מסרה הנתבעת לתובע שיק בסך 6,900 ₪, משוך ליום 8.9.08 (להלן: "השיק").
ביום 7.9.08 החל התובע בביצוע העבודות אולם בסמוך לאחר מכן, ביום 9.9.08, הודיעה לו יוליה על הפסקת עבודתו. לנוכח הודעה זו פירק התובע את הצינורות אותם התקין ועזב את הנכס. כאשר בקש התובע לפרוע את השיק, הוחזר לו השיק בלא שנפרע ובצירוף הודעה כי השיק בוטל. התובע הגיש איפה את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
טענות הצדדים
לטענת הנתבעת, הופסקה עבודת התובע מאחר והפר בהפרה יסודית את התחייבותו לסיים את העבודה עד ליום 9.9.08. טוענת הנתבעת כי מראש הובהרה לתובע הדחיפות שבהשלמת העבודות והוא התחייב להשלימן עד 9.9.08. בפועל, הודיע התובע ביום 9.9.08 כי לא יוכל לעמוד במועד זו ויידרשו לו לפחות 3 ימי עבודה נוספים ולכן הופסקה עבודתו. עוד טוענת הנתבעת כי בטרם עזב התובע את המקום, פורקה על ידו כל העבודה שבצע ולאחר מכן, בלית ברירה, נשכרו בעלי מקצוע אחרים אשר בעבודה מאומצת ורצופה השלימו את העבודה בתוך יום. בגין עבודה זו שילמה הנתבעת סך של 27,000 ₪, בכ- 10,000 ₪ יותר מהסכום אשר סיכמה עם התובע.
התובע מצידו, מכחיש כי התחייב להשלים את העבודות בתוך 3 ימים וטוען כי בסך הכל העריך שהעבודות ימשכו 3 ימים על בסיס נתוני הנתבעת. בפועל, ממשיך וטוען התובע, התכניות אותן קבל לא היו ברורות והדבר חייב עבודות הכנה, תכנון וסימון בהן התמקד. עוד טוען התובע כי בעת הפסקת העבודה כבר השלים 95% ממנה אך לנוכח הודעת הנתבעת, פירק את הצנרת שרכש והתקין. התובע מוסיף וטוען כי הייעוץ שנתן עד להפסקת עבודתו, ייעוץ בפתרון הבעיות ההנדסיות בנכס, שווה כשלעצמו יותר מסכום השיק.
הראיות והסיכומים
ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 6.9.10. בנוסף לתובע ויוליה אשר נחקרו על תצהיריהם, העיד גם מר יעקב ישראלוב, אשר בצע את עבודות האינסטלציה בנכס לאחר עזיבת התובע. מר ישראלוב העיד כי עבודת האינסטלציה אותה בצע בנכס הייתה "בסיסית ביותר" וכי התובע אכן היה בנכס שלושה ימים בהן עסק בעיקר בעבודות מדידה. בתום החקירות סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל פה.
בסיכומיו, טען התובע כי התביעה הינה תביעה שטרית ולשטר מעמד משלו. בפועל, טוען התובע, התברר שהתובע לא התבטל, עבד ופתר בעיות הנדסיות שהתגלו בקשר עם עבודות האינסטלציה כאשר בכך קבלה הנתבעת תמורה מלאה. טענות הנתבעת, לגרסת התובע, מגלמות טענת כשלון תמורה חלקי בסכום שאיננו קצוב ואשר לא ניתן לטעון כטענת הגנה בתביעה לפירעון שיק. עוד טוען התובע כי התנהלות הנתבעת מבטאת חוסר תום לב.
הנתבעת מצידה, מתמקדת בסיכומיה בעסקת היסוד וטוענת שהתובע הפר את התחייבותו, כאשר בכך לא זו בלבד שאין הוא זכאי לתשלום בגין השיק אלא שאף גרם לנתבעת נזק גדול.
דיון
אף שהורתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שיק, אין מחלוקת על היות התובע והנתבעת צדדים קרובים ואין מחלוקת על כך שהשיק נמסר לתובע במסגרת עסקת היסוד לביצוע עבודות אינסטלציה על ידו ועבור הנתבעת. במצב שכזה, דינו של שטר בין צדדים קרובים הינו כדין חוזה. אמנם, השיק מעניק לתובע עילה עצמאית אך ברור כי קיים קשר פנימי בין השיק לבין עסקת היסוד בגינה נמסר וקשר זה מאפשר לנתבעת לטעון כנגד חבותה השטרית טענות מכח עסקת היסוד (ראה: דנ"א 258/98 ויקטור נ' רחל שלשבסקי ואח', פ"ד נה (4), 193, 196).
בין התובע לבין הנתבעת נכרת חוזה, אשר במסגרתו התחייב התובע לבצע את עבודות האינסטלציה בנכס והתחייבה כנגד זאת הנתבעת לשלם לתובע את שכרו, כאשר השיק מהווה מקדמה על חשבון שכרו של התובע. הנתבעת ביטלה את החוזה והמחלוקת הינה באם במצב זה חייבת הנתבעת בכל זאת בפירעון השיק.
הנתבעת מנמקת את ביטול החוזה עם התובע בהפרת התחייבותו להשלים את העבודות בתוך שלושה ימים. התובע מכחיש כי התחייב לכך וטוען כי בסך הכל העריך בשלושה ימים את התמשכות העבודה. בעדותו, אישר התובע כי מלכתחילה התחייב לעבוד במהירות האפשרית ואישר כי לכל אורך עבודתו דחקה בו הנתבעת שוב ושוב לסיים את העבודות (עמ' 2 בפרוט'). עדות זו מתיישבת עם טענת הנתבעת לפיה התחייב התובע להשלים העבודות עד ליום 9.9.08 אך עומדת בסתירה לטענת התובע לפיה לא ראה במועד סיום העבודות מועד שהוא קריטי לנתבעת. אף שהצדדים לא כרתו הסכם בכתב, התרשמותי הינה איפה שהשלמת העבודות עד 9.9.08 אכן הייתה קריטית לנתבעת ושאכן התובע היה מודע לכך והתחייב לעמוד במועד זה.
זאת ועוד, אפילו הייתי מקבל את טענת התובע וקובע כי התובע בסך הכל התחייב לעשות את מירב המאמץ לעמוד במועד זה, לא היה בכך די כדי לקבל את טענות התובע. בתצהירו ובעדותו, הסביר מר ישראלוב אשר בצע את העבודות במקום התובע, כי עבד עם ארבעה פועלים נוספים ברציפות לסיום העבודות בזמן. זו דוגמא למאמץ אשר תכליתו עמידה במועדים. התובע מאידך, כלל לא תיאר כיצד שינס מותניו לעמידה במועדים. התובע גם לא טען כי גייס עובדים נוספים לעזרה. כל שטען התובע הוא כי במשך שלושה ימים עסק בעיקר ב-"הבנת תכנון אדריכלי וסימון המקום הנכון". התובע כלל לא הסביר מדוע נדרשה "עבודת תכנון" כה סבוכה וממושכת ואף לא מדוע לא העריך זאת מלכתחילה ומדוע לא הבהיר לנתבעת מלכתחילה שלא יעמוד במועד.
אני סבור איפה כי התובע ידע עד כמה קריטית לנתבעת השלמת עבודות האינסטלציה עד ליום 9.9.08, התובע לא עמד במועד זה ואף לא עשה את המאמצים המתבקשים לעמידה במועד. הפרתו של חוזה איננה מעידה בהכרח על חוסר תום לב ואינני סבור כי התובע פעל בחוסר תום לב, אך התברר שאכן התובע הפר בהפרה יסודית את התחייבותו כלפי הנתבעת. כאשר השיק מהווה מקדמה על חשבון התמורה החוזית המוסכמת וכאשר בוטל החוזה כדין בטרם הושלמה עבודת התובע, ברור איפה שאין התובע זכאי לא לתשלום ולא לפירעון השיק.
יחד עם זאת, אפשר וזכאי התובע לתשלום מכוח דיני ההשבה. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, קובע כי נפגע רשאי לבטל חוזה במקרה של הפרה יסודית וכן, בסעיף 9, כי במקרה של ביטול חייב כל צד להשיב את מה שקבל. עקרונותיה של חובת ההשבה בדיני החוזים, מצויים בכללי הצדק והיושר ואינם תלויים בשאלת האשם בביטול החוזה. מטרת ההשבה מניעת התעשרות שלא כדין והיא מופעלת במקום בו תחושת המצפון והיושר מחייבת השבה (עא 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין בע"מ נ' רבקה הורביץ, פ"ד לה(3) 533, 540). גם אם בדין בטלה הנתבעת את החוזה, שומה עליה להשיב לתובע את שקבלה ממנו בימים בהם עבד. דא עקא, שהנה מודה התובע כי במקום להסתפק בעזיבת המקום, הוא טרח ופרק את כל אשר בצע. הנה אשר העיד התובע:
ש.מדוע לא השארת את הציוד במקום כאשר ביקשו ממך לעזוב?