גרין נ' שמריהו

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב.

הצדדים והתביעה:

התובע הינו בעל עסק לייצור ושיווק רהיטים. הנתבע הוא בעל חנות רהיטים.

בחודש פברואר 2011 הזמין הנתבע מן התובע פריטי ריהוט מסוימים, על פי מפרט שמסר הנתבע לתובע, בסכום כולל של 17,806 ₪. הריהוט סופק לנתבע ביום 23.3.11.

לטענת התובע, הוא ביצע את העבודה על פי נתונים שמסר לו הנתבע. נתונים אלה, כך מתברר לא היו מדויקים ולקוחו של הנתבע הלין בפני הנתבע על ליקויים ואי התאמות בסחורה שסופקה. התובע נאות עקב יחסיו עם הנתבע לייצר ללקוחו של הנתבע קומודה חדשה ולתקן את הליקויים שנטענו על ידי לקוחו של הנתבע וכן לאפשר ללקוחו של הנתבע להעביר לחנות הנתבע את הקומודה "הישנה" שייצר התובע כנגד תשלום מחצית מחירה על ידי הנתבע לתובע.

התובע סיפק את הסחורה בהתאם למוסכם אולם לטענתו הנתבע מיאן לשלם עבורה ומכאן התביעה. כאשר פנה התובע, לטענתו, לברר מדוע לא משולם לו הסכום המוסכם נענה כי בסחורה שהועברה קיימים ליקויים. לטענת התובע מדובר, אם בכלל, בליקויים קלי ערך הניתנים לתיקון תוך זמן קצר וכי יתר טענות הנתבע כלפיו אינן קשורות לעבודה אותה ביצע ולא נכללו בעבודה שבוצעה.

להשלמת התמונה יצוין כי הנתבע הגיש נגד התובע ונגד לקוחו תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות.

טענות הנתבע בתצהירו

הנתבע מודה בתצהירו כי קיים קשרים עסקיים עם התובע. לדבריו, בהזמנה נשוא התביעה התגלו ליקויים רבים שגרמו ללקוחו של הנתבע מפח נפש והביאו אותו (את הלקוח) לאיים בביטול העסקה אם לא יתוקנו הליקויים. לדבריו הנתבע, על מנת להשביע את רצון לקוחו הוא נאלץ להוציא כספים נוספים. לטענת הנתבע, מכתב התובע בו הוא מסכים למעשה לקבל עבור הקומודה "הישנה" מחצית מחירה מעיד כאלף עדים על איכות העבודה אותה ביצע התובע. ואחרון: נאמר כי התובע הגיש תביעתו רק לאחר שהנתבע הגיש תביעה , בין היתר נגד התובע, בבית המשפט לתביעות קטנות.

דיון והכרעה

ראש וראשית לכל סבור אני כי יש להתעלם מטענות עובדתיות שהועלו על ידי הנתבע בסיכומיו אשר לא היה להן זכר בתצהירו. בסופו של יום, השאלה היחידה בה יש להכריע היא האם היה הנתבע זכאי לא לשלם לתובע עבור הסחורה שסיפק לו האחרון בעטיים של פגמים (נטענים) בריהוט המסופק.

התשובה לשאלה זו, בהליך זה לפחות, היא שלילית וזאת ממספר טעמים.

טענה לליקויים במוצרים או לאי התאמה בהם עשויה להיות טענת הגנה טובה. זאת בכפוף לכך שהטוען את הטענה נכנס לפרטיה של הטענה ואינו מסתפק בטענות בעלמא. בענייננו אין כל טענה בתצהיר התומך בהתנגדות המפרטת את הליקויים בסחורה שסופקה לנתבע על ידי התובע. בנסיבות אלה ובהיעדר כל בסיס מפורט לטענת ההגנה המרכזית עליה מושתתת ההתנגדות – דומה כי אין מנוס מדחיית הטענה.

אין בתצהיר פירוט של הכספים שהוציא הנתבע, לטענתו, לצורך התאמת הריהוט שסופק על ידי התובע לדרישות לקוחו. אילו הייתה מונחת תשתית מפורטת להוצאות שהוציא הנתבע עבור תיקון הליקויים שריהוט שסיפק התובע, ייתכן וניתן היה לדרוש לקזז סכומים כאלה מכל סכום אותו חייב הנתבע לתובע בגין הסחורה שסופקה. בהיעדר כל פירוט מינימאלי לטענה – אין מנוס מלדחותה.

אני סבור כי הנתבע אינו יכול להיוושע לעניין דרישת פירוט הטענות, מן התכתובת הענפה שצורפה לכתב התביעה ולבקשתו. הלכה היא כי על המצהיר להביא בתצהירו את כל העובדות להן הוא טוען. תצהיר הערוך על דרך ההפניה למסמכים חיצוניים לו אינו יכול לשמש כראיה לתוכנם של המסמכים אלה (ראו: ע"א 166/90 מרדכי אזולאי נ' א"ב, מפעלי תיירות אילת בע"מ פ"ד מ"ו(5) 344).

גם תצהירו של חתן הנתבע – שהוא על פי הנטען הגורם שהיה בסוד העניינים - אינו שופך אור על טענות ההגנה. כל שנאמר בתצהיר זה הוא כי מר אנטמן עובד בחנות הנתבע והוא שניהל מול התובע ומול לקוחו של הנתבע את מכירת הריהוט, תיקונו והמו"מ בין הצדדים. הא ותו לא. באמירה כללית מעין זו אין כדי להוסיף דבר על האמור בתצהירו של הנתבע.

מעבר לנדרש אוסיף ואומר כי התוצאה שלפיה הסחורה סופקה לנתבע אך התמורה לא שולמה בגינה ולו בחלקה אינה תואמת את הוראות הדין בעניין. חוק המכר מעמיד, ככלל, לנפגע מאי התאמה בממכר אותו רכש מספר דרכי פעולה: האחת, ביטול העסקה והשבה הדדית. השנייה, תביעה לאכיפת תיקון הליקויים תוך תשלום יתרת התמורה בגין הממכר. השלישית, דרך ביניים, היא לנכות ממחיר הריהוט את "הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה" ( סעיף 28 לחוק המכר).

לא ראיתי כי הנתבע תבע מן התובע את תיקון הליקויים ולא ראיתי כי העסקה בוטלה תוך השבה הדדית. מאידך גיסא, אילו היה ברצון הנתבע לפעול על פי הדרך המותווית בסעיף 28 לחוק המכר, שומה היה עליו לשלם ולו חלק ממחיר הסחורה שקיבל. הותרת הסחורה ברשותו של הנתבע (או מכירתה ללקוחו) תוך אי תשלום מחירה, אינה אפשרות שמעניק הדין לנתבע.

לאור כל האמור אני סבור כי דין ההתנגדות להידחות. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. הנתבע ישלם לתובע הוצאות ההליך בסך 1800 ₪.