גרין נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

תחילתו של תיק זה בתביעה קטנה שהגיש התובע בבית המשפט לתביעות קטנות.

לאחר דיון שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות, הוחלט לנוכח מורכבות והיקף טענותיו העובדתיות והמשפטיות של התובע, להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט השלום.

במסגרת קדם משפט שהתקיים בתיק, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה הנתבעת תשלם לתובע את החיוב הישיר (הנזק הישיר) בסך 717 ₪, הצדדים יעלו טענותיהם בענין הנזק הלא ממוני ובית המשפט ייתן את פסיקתו בענין זה.

טענותיו של התובע מתמקדות בשתיים: האחת - חיוב בגין שירותי אינטרנט שלא הזמין ואשר למרות פניותיו החוזרות ונשנות אל הנתבעת, היא נמנעה מלבטל את החיובים בגין שירות זה. השניה – בגין חיוב שבו הוא חויב לרשת הטלפון הירדנית, וזאת על אף שהוא מעולם לא היה בירדן ולא עשה שימוש בשירות זה.

התובע מעלה טענות קשות כנגד הנתבעת. לטענתו, הנתבעת פעלה בניגוד למה שסוכם בינו לבינה וניסתה להטעות את בית המשפט תוך הצגת מצגי שווא, זיוף מסמכים ואף מתן עדות שקר בבית המשפט. לטענתו, נציגת הנתבעת לא דיברה אמת בפרוטוקול הדיון כאשר טענה שהוא לא פנה לנתבעת על מנת לנתק את שירות האינטרנט שלא הוזמן על ידו, שכן הוא פנה ארבע פעמים בענין זה אל הנתבעת. בנוסף לכך, נטען על ידי נציגת הנתבעת כי התובע קיבל זיכוי בגין החיוב לרשת הירדנית, אולם הוא לא קיבל זיכוי כזה.

התובע מוסיף כי הוא השקיע שעות עבודה רבות בטיפול בעניין נשוא התביעה ונגרמה לו עוגמת נפש ולחצים נפשיים עקב התנהלות הנתבעת, והוא מבקש פיצויים בגין כך בסך של 30,000 ₪. לטענתו, אין מדובר בסכום גבוה לנוכח היקף עסקיה של הנתבעת והצורך להרתיע אותה מפני חזרה על מחדליה שהתגלו במקרה זה.

הנתבעת פותחת את סיכום טענותיה בטענה שהפיצויים שנתבעים ע"י התובע הינם מופרזים וזאת ביחס לחיובים העודפים נשוא כתב התביעה, המכחשים על ידה, בסך של 717 ₪.

הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי היא הסכימה לפנים משורת הדין לשלם לתובע את הנזק הישיר בסך 717 ₪; פניותיו הטלפוניות של התובע הינם חלק אינטגרלי מצריכת השירות, אינן מצריכות טרחה רבה ולכל היותר הסבו לו אי-נוחות שולית, המהווה דבר מה בכך שאינו בר פיצוי בכסף.

דיון:

לעניין שירות הגלישה באינטרנט: הנתבעת אינה מתייחסת לטענת התובע שלפיה הוא ביקש לחסום את שירות הגלישה באינטרנט, אולם היא טוענת כי בפועל התובע ביצע גלישה באינטרנט באמצעות מכשיר הטלפון שלו, זאת אף שמדובר בחיוב זעום.

הנתבעת מוסיפה שממילא התובע יכול היה לבטל את שירות הגלישה לאינטרנט על ידי פניה באמצעות הטלפון בענין זה.

בנסיבות הענין, מעדות התובע וממכלול החומר שהוגש בתיק, עולה כי התובע אכן ביקש לחסום את שירות האינטרנט. לפיכך, היה על הנתבעת להימנע מחיבור התובע לשירות האינטרנט מלכתחילה. בניגוד לסברת הנתבעת, התובע אינו אמור לכתת את רגליו ולהתדפק על דלתי הנתבעת בשיחות טלפון ובמכתבים על מנת להביא לניתוק שירות שהוא לא הזמין, לרבות חיוב שהוטל בגין כך, מה גם שיכולת המעקב וההבנה של הלקוחות אחרי חשבונות הנתבעת אינה מובנת מאליה, בלשון המעטה (השוו בענין זה: ת"ק (י"ם) 5015-05-10 יצחקי נגד חברת פלאפון).

אשר לחיוב בגין שיחות לרשת הירדנית – הנתבעת מאשרת כי נפלה טעות בידי נציגת הנתבעת כאשר מסרה במסגרת הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, שהתובע זוכה בגין השיחות לרשת הירדנית, שכן מבירור שערכה התברר שהתובע לא קיבל זיכוי בגין שיחות אלה. הנה כי כן, עולה כי כל שיחותיו הטלפוניות ופניותיו בכתב של התובע אל הנתבעת בסוגיה זו לא הועילו, וזאת חרף טענתה של הנתבעת שמדובר בדבר פעוט שאינו מצריך כל מאמץ או טרחה.

גם הגשת התביעה לא ממש עזרה לתובע בסוגיה זו, שכן, כאמור, אף במסגרת הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, עדיין נטען על ידי הנתבעת שהתובע זוכה בגין שיחות אלה.

אשר לשיעור הפיצויים: קציבת שיעור הפיצויים בגין נזק לא ממוני הינה משימה קשה ואין בפסיקה קני מידה מדויקים לקביעת שיעור הנזק בכגון דא. סבורני שיש להתחשב, שעה שבאים לקצוב את שיעור הפיצויים בגין עוגמת הנפש ואי-הנוחות בתביעות צרכניות, בחומרת ההפרה ונסיבותיה, היקפה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה וההיקף הכספי של עסקי הנתבעת, וזאת בהיקש מהוראת סעיף 31 א' (ה) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.

בנוסף לכך, יפים בעניין זה דברים שכתבתי בעניין יצחקי הנ"ל, שם נאמר:

"אומנם תקלות וטעויות עלולות לקרות בגופים גדולים, בעלי פעילות עסקית עניפה כמותה של הנתבעת, אלא שמצופה מגופים אלה לנהוג כלפי הצרכנים על פי כללי גילוי ושקיפות מלאים, ושעה שמתרחשת תקלה או טעות, להודיע לצרכן אודותיה; כל שכן, מקום שהצרכן מתריע או מתלונן על טעות או תקלה שאין לספק הסבר אמיתי לה, לא להסס להודות בפני הצרכן בדבר הטעות. הדבר מביא לתחושת הקלה עבור הצרכנים ומגביר את האימון שלהם בספקים. מכאן, שלשיטתי, הדבר אף מהווה "נסיבה מקלה" עבור הספק שעה שבית המשפט בא לפסוק את שיעור הפיצוי הלא ממוני, ככל שהדבר מתעורר בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ".

בענייננו, הנתבעת אמנם לא הודתה בטעותה ולא פעלה לתקנה באופן מיידי, אולם מאידך יש לזקוף לזכותה של התובעת במקרה דנן את הסכמתה במהלך הדיון לפצות את התובע בנזק הישיר שנגרם לו ולצמצום המחלוקת לנזק הלא ממוני.