פסק דין
תביעה לפינוי מושכר בשכירות שלא על פי חוק הגנת הדייר.
פתח דבר
1.התובעת, חברה העוסקת בפיתוח אזורי תעשיה, הינה בעלת זכות חכירה במגרשים צמודים 2,2א ו-ב (להלן: "המקרקעין"), לפי תוכנית 194 שבתוקף באזור התעשייה טול כרם. ביום 7.11.04 חתמה התובעת על שני חוזי שכירות עם הנתבעות 1 ו-2, (להלן: "החוזה הראשון", ו"החוזה השני", בהתאמה. יחד: "החוזים"). שני החוזים זהים בתוכנם ומתייחסים לשטחים סמוכים, כאמור לעיל. תקופת השכירות על פי החוזים עמדה על שנה אחת, החל מיום 1.1.2005, ובנוסף ניתנה אופציה להארכת השכירות בשנה נוספת בכל פעם, ובסך הכל לתקופה מצטברת של עד שבע שנים, כאשר על הנתבעות מוטלת החובה להודיע לתובעת 90 יום מראש ובכתב אם ברצונן בהארכת תקופת השכירות (סעיף 3 לחוזים).
התביעה
2.לטענת התובעת, בחודש מאי 2009 נודע לה כי הנתבעות מבצעות בניה בלתי חוקית תוך חריגה מגבולות המושכר לתחום דרך ציבורית ולשטחים נוספים אשר בבעלות התובעת. פעולות אלה גורמות לתובעת נזקים מול הרשויות. דרישות להפסקת הבניה ולהשבת המצב לקדמותו לא נענו. ביום 21.2.05 ניתן צו הפסקת עבודה על ידי רשויות הפיקוח במנהל האזרחי. ביום 1.7.09 ניתן צו נוסף. חרף הצו, הוסיפו הנתבעות והשלימו את עבודות הבניה. התובעת פנתה לנתבעות ביום 12.10.09 והתריעה על הפרות יסודיות של חוזי השכירות. הנתבעות הודיעו לתובעת במכתב מיום 22.11.09 על רצונן בארכת תקופת השכירות, אולם, עקב חוסר האמון שנוצר בין הצדדים, סירבה התובעת להארכת התקופה והודיעה לנתבעות על סיום חוזי השכירות.
3.הנתבעות חברות פעילות בעמותה מקומית בשם ניצני כרם לשלום 2000 (להלן:"העמותה"), אשר סללה כביש אספלט המשמש כדרך גישה לאזור התעשייה, ובכך מכשירה בניה בלתי חוקית במקום. הנתבעות נוהגות במקרקעין מנהג בעלים ומנסות לנשל את התובעת מזכויותיה. הנתבעות התירו לחברת "הארי מערכות השקיה" להשתמש במושכר, בניגוד לחוזה.
מטעם התובעת הוגשה חוות דעת מודד, מר רפאל יכין (להלן:"המודד"), אשר צרף מפת מדידה הכוללת את גבולות המושכר לכל אחת מהנתבעות ואת השטחים שנתפסו על ידם כמו גם את חריגות הבניה. כן הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהלי התובעת, מר אשר גרין (להלן: "גרין") ומר יאיר נצר (להלן "נצר").
ההגנה
4.מטרת התביעה היא הגדלת דמי השכירות המתקבלים עבור המקרקעין. התובעת מנסה להשתחרר מהחוזה המאפשר אופציה עד שנת 2012. הנתבעות לא הפרו את החוזים וכל פעולותיהן נעשו בהסכמת ובידיעת התובעת. הנתבעות יושבות במושכר משנת 1994, תחילה באמצעות חברה בת של הנתבעות בשם "הארי מוצרי השקיה", ופעולות הבניה בוצעו במהלך שנים אלה ללא טרוניה מצד התובעת. בפעולות הבניה שלהן במקרקעין, השקיעו הנתבעות מאות אלפי שקלים, והשביחו את המושכר, באופן שאם יושכר לאחר, ישולמו עבורו דמי שכירות גבוהים המשקפים את השקעתן הכספית של הנתבעות. נציג התובעת מר אשר גרין הגיע למושכר מדי שלושה חודשים והיה מודע לביצוע העבודות בשטח.
הנתבעות הגישו תצהירי עדות ראשית של אחד ממנהלי הנתבעת מר אריה מעודה (להלן:"מעודה"), וכן הוגשו תצלומי אויר של המקרקעין נשוא התביעה.
דיון
5.כבר עתה יאמר כי טענת הנתבעות באשר לרצונה של התובעת להעלות את דמי השכירות המתקבלים מהמושכר אין בה ממש, שכן שיקול מעין זה הינו שיקול רלוונטי ולגיטימי בבחירת השוכרים. כמו כן, ככל שביצעו הנתבעות פעולות של בניה בלתי חוקית במושכר, די בכך כדי להצדיק את סירובה של התובעת להארכת תקופת השכירות ואת דרישת הפינוי. השאלות שנותרו אם כן, הן:
(1)האם הפרו הנתבעות את החוזים בבניה בלתי חוקית במושכר? ואם כן -
(2)האם זכאית התובעת לבטל את החוזה בגין הפרה זו או שמא קיימת לנתבעות הזכות להישאר במושכר עד תום תקופת האופציה?
6.התובעת מבקשת לייחס לנתבעות טענת הודאה והדחה, שכן לדברי התובעת הודו הנתבעות בבניה בלתי חוקית מחוץ לגבולות המושכר וכן בהפרת חוזי השכירות וצווי ההפסקה, ובכך לטעמה, יש להעביר את נטל ההוכחה על כתפיהן. איני מקבל טענה זו. "כדי להעביר את נטל הראיה מהתובע לנתבע צריכה טענת הנתבע להיות מסוג "הודאה והדחה" – "כן, אבל...", כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות על ידי התובע, כשבצדה של אותה הודאה טענות, המפקיעות את זכותו של התובע. טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, אינה טענת "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראיה אל הנתבע" (ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח (2)143 146).
בעניינינו, הודאתן של הנתבעות אינה הודאה בכל עובדות התביעה, שכן אינן מודות בבניה בלתי חוקית, ולגרסתן, נאמר להן על ידי התובעת כי ישנם היתרים לבניה במקרקעין. אי לכך לא ניתן לומר כי הודאתן מוחלטת.
7.האם ביצעו הנתבעות בניה בלתי חוקית במושכר? –
התובעת הגישה כאמור חוות דעת מודד לגבי המקרקעין נשוא התביעה (נספח ו לכתב התביעה). בחוות הדעת נקבע כי ישנם שטחים שנתפסו על ידי הנתבעות מחוץ לגבולות המושכר, וכן נבנו מבנים כגון תוספות פח, סככות, צריפון, מבני חשמל ושירותים, מחסנים וחניות. הצדדים אינם חולקים על גבולות המושכר. המודד נחקר (פרוטו' עמ' 27 ש' 13-24), אך לא עומת עם גבולות המושכר והבניה החורגת אותם מדד. בהעדר חוות דעת נגדית לסתור, הריני מאמץ את מסקנותיו כי בוצעה בניה בחריגה מגבולות המושכר. כמו כן, טענת הנתבעות כי קביעותיו של המודד בנוגע לחריגות הבניה הינן עדות מפי השמועה (ס' 94 לסיכומיהן) אינן ממין העניין, שכן דבריו אלו לא יוחסו לגבולות המושכר אלא לזהות החברות המחזיקות במקרקעין ותו לא.
8.הנתבעות טענו בסיכומיהן (ס' 24) כי לאחר חידוש החוזים בשנת 2004 שכרה הנתבעת 1 שטח נוסף, הוא השטח המסומן 3 בתשריט שצורף לחוות דעת המודד (נספח ו' לתביעה), אולם, הנתבעות לא הציגו כל חוזה שכירות המתייחס לשטח האמור, ואילו ע"פ תשריט המודד, מסומן השטח האמור כשטח ש"נתפס" על ידי הנתבעות מעבר לגבולות המושכר, משמע, שלא כדין.