גרייב נ' צרניאק ואח'

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 18.10.67, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.5.07. בכתב התביעה פרט התובע שבמועד האירוע נפגע כהולך רגל, שעה שרכב הנהוג על ידי נתבעת 1 עלה על רגלו.

הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב, והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים").

הנכות הרפואית

לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה, מונה ד"ר א' פרנקל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.

המומחה קבע שבעקבות תאונת הדרכים נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי סעיף 47(4)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות").

5.אין בין הצדדים מחלוקת על קביעות המומחה, ולפיכך אני קובעת שלתובע נותרה בעקבות תאונת הדרכים נכות צמיתה בשיעור של 10%.

בסיס השכר

6.עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נסובה על גובה בסיס השכר של התובע לצורך חישוב הפיצויים עבור נזקיו.

7.התובע העיד בפני שמשכורתו עובר לתאונה עמדה על 5,000 ₪, וכי רק חלק קטן ממנה דווח לרשויות המוסמכות.

8.כתמיכה לטענותיו הפנה התובע בסיכומיו לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיהן עמד שכרו הממוצע של תושב השטחים, אשר עבד בישראל במהלך שנת 2008 על פי היתר חוקי, על 210 ₪ ליום, בעוד ששכרו של עובד כאמור שעבד ללא היתר הסתכם ל- 124 ₪ בלבד.

9.לגרסת התובע בסיכומיו, הוא ייחס חשיבות רק לעצם קיומו של תלוש המשכורת, אשר אפשר לו להיכנס לישראל ולהמשיך לעבוד בה, אך לא ייחס כל חשיבות לסכום הנקוב בתלוש, ועל כן לא דרש ממעבידיו לציין את שכרו הנכון.

10.עוד טען התובע בסיכומיו, שנמנע מלהעיד את מעבידיו, על מנת שלא לסבכם עם גורמים שונים בשל כך שעברו על החוק ולא דיווחו דיווח אמת.

11.הנתבעות מנגד, הפנו לכך שאף שלטענת התובע מאז שנת 1990 הוא קיבל תלושי שכר, לאורך כל ההליך נמנע התובע מלהציגם בפני הנתבעות או בפני בית המשפט, והסתפק בטענה שהעביר לעורך דינו כ- 100 תלושי שכר. כן הפנו לכך שבמהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני, נראו 5 תלושים בידי בא כוחו של התובע, והם הוצגו לנתבעות בעקבות בקשת בא כוחן, ואולם לאחר עיון בהם התגלה ש-4 תלושים הינם על שם אחיו של התובע, ולא על שמו.

12.הנתבעות טענו שהתובע נמנע מלהביא מי ממעבידיו לעדות בדבר גובה שכרו, לרבות מעביד שהביע נכונות להתייצב לחקירה, כפי שהעיד התובע, וזאת כיון שעדות המעבידים לא הייתה תומכת בגרסתו.

13.לטענת הנתבעות, אישור התשלומים של המוסד לביטוח לאומי מלמד על כך ששכרו הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה, עמד על 4,302 ₪, היינו, על 1,434 ₪ לחודש. כן הפנו לכך שהתלוש היחיד שנמצא בידי התובע במהלך הדיון, המתייחס להכנסתו בחודש ספטמבר 2009, התייחס לשכר חודשי בסכום של 2,856 ₪. הנתבעות טענו שניתן ללמוד מתלוש השכר ששכרו היומי של התובע נקבע לפי מפתח של 168 ₪ ליום, וכי בחודש האמור עבד התובע במשך 17 ימים בלבד, בעוד שבחודש אוגוסט עבד במשך 11 ימים בלבד. על בסיס התלוש האמור טענו הנתבעות שממוצע שכרו של התובע לחודשים אוגוסט וספטמבר 2009 עמד על 2,352 ₪, שערכם היום הינו 2,367 ₪.

14.בהתאם להלכה הפסוקה, רשאי הניזוק לסתור את דיווחיו הכוזבים או החלקיים לרשויות המס או הביטוח הלאומי, לשם קביעת פיצוייו, וזאת ככל שיעלה בידיו להביא ראיות טובות על אודות גובה הכנסתו האמיתית (ראו למשל ע"א 5794/94 אררט נ' רחל בן שבח, פ"ד נא (3) 489). יחד עם זאת, לשם הוכחת השכר, אין די בעצם העלאת הטענה על ידי התובע, ויש לתמכה באסמכתאות ברורות.

15.בענייננו לא מצאתי שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענותיו לפיהן עמד שכרו על 5,000 ₪. לא הובאה בפני כל ראייה מטעם התובע שיש בה כדי להעיד על שכר בהיקף הנטען. התובע נמנע מלהעיד את מעבידיו, וכפי שנפסק לא אחת, הימנעות מלהעיד עד מרמזת על כך שאילו הייתה העדות נשמעת, לא היה בה כדי לתמוך בגרסת התובע.

התובע אף נמנע מלהגיש את תלושי השכר הרלוונטיים (מהתקופה שקדמה לתאונת הדרכים, ומהתקופה שלאחריה). אף שהנתונים שהובאו לעניין הכנסתו הנוכחית של התובע הינם חלקיים בלבד, וניתן ללמוד אותם מתלוש השכר לחודש ספטמבר 2009 בלבד, מצאתי שיש לאמץ את הנתונים האמורים, ולקבוע שבסיס שכרו של התובע עומד על 2,500 ₪ במעוגל.