גרייב נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (להלן - בית משפט קמא), (כב' הנשיא ג'ורג' אזולאי) שניתנה ביום 15.8.13, לפיה נדחתה בקשת העורר להורות על ביטול הפסילה המנהלית שהוטלה עליו.

2.ביום 7.8.13 נפסל רישיונו של העורר למשך 60 ימים לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים.

העורר הגיש בקשה לביטול הפסילה בה טען כי הינו עובד כנהג שכיר ושלילת רישיונו תביא לפגיעה קשה בפרנסתו. הוסיף כי הינו מחזיק ברישיון מאז שנת 2003 ואין לחובתו עבר פלילי מכביד, בעיקר נוכח היותו כאמור נהג במקצועו.

ביום 15.8.13 שמע בית המשפט קמא את הצדדים ובהחלטתו מאותו יום דחה את הבקשה. בית המשפט קמא הפנה לחומר החקירה ממנה עולה כי העורר נכנס עם רכבו לתוך צומת סואן באור אדום, כך שבדרך נס לא נגרמה תוצאה חמורה ביותר בשל העבירה. בית המשפט קמא התייחס לכך שלעורר 2 הרשעות קודמות, אולם קבע כי התנהלותו של העורר על הכביש מלמדת כי נהיגתו מהווה סכנה לציבור ולפיכך דחה את הבקשה.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

3.טענות הצדדים בתמצית:

ב"כ העורר טען כי שגה בית המשפט קמא עת לא נתן משקל הולם לעובדה כי העורר עובד כנהג ופסילת רישיונו תביא לפגיעה קשה בפרנסתו ובפרנסת משפחתו. הוסיף כי שגה בית המשפט קמא עת לא נתן משקל לעברו הקל של העורר ולכך שהוא מעורב לראשונה בתאונת דרכים. הוסיף וטען כי בתאונה לא היו נפגעים ואף לכך יש לתת את הדעת. לסיכום טען כי מנהיגתו של העורר לא קיים סיכון ממשי ולפיכך, בהתאם לפסיקה בעניין, אין מקום להותיר את הפסילה על כנה.

מנגד, התנגדה ב"כ המשיבה לטענות העורר וסמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא. ב"כ המשיבה הפנתה לפסיקה, אשר על פיה אין בטענות הפגיעה בפרנסה או בעבר קל יחסית בכדי להביא לקיצור הפסילה. עוד הפנתה לחומרת העבירה כמו גם לצורך להילחם בתאונות הדרכים.

דיון והכרעה:

4.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, ועיינתי בהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

מטיעוני הצדדים ומהחלטת בית משפט קמא עולה תמונה על פיה, התאונה שלפנינו התרחשה לאחר שהעורר נכנס עם רכבו לצמת סואן ברמזור אדום והתנגש ברכב שנסע כדין. המדובר, כפי שקבע בית המשפט קמא, ברשלנות בדרגה גבוהה של העורר,כאשר בנסיבות אחרות שלעורר אין יכולת השפעה עליהן, הייתה התאונה יכולה להסתיים באסון ממשי, לרבות בגדיעת חיי אדם. לאור האמור לא מצאתי ממש בטענות ב"כ העורר לכך שבתאונה, ובמזל גדול, לא היו פגיעות ממשיות.

אשר ליתר טענותיו של העורר, כפי שהפנתה ב"כ המשיבה, קבעה הפסיקה בעבר לא אחת כי "יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק מקום שקיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיסה" (ראו בש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל). בענייננו, אף שאני ער לעובדה כי העורר הינו נהג שכיר ואין לו עבר תעבורתי מכביד, איני רואה כי קיימות נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות קיצור תקופת הפסילה.

אכן, מטבע הדברים גורמת הפסילה לקשיי פרנסה, אולם מאחר והמדובר בענייננו כאמור בעבירה חמורה, אשר מעידה על רשלנות ממשית, איני יכול לראות בכך הצדקה לקיצור הפסילה ולא מצאתי כי בית משפט קמא טעה בהחלטתו בעניין.

5.אי לכך ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

6.המזכירות תמציא עותק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.