גרידי נ' בק

החלטה

דיון בבקשת רשות להגן, שהוגשה על-ידי הנתבע, כנגד תביעת שכר טרחה שהוגשה על-ידי עו"ד אבישי גריידי, על סך של 100,000 ₪.

אין חולק כי בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, שסומן כנספח א' ועל פיו התחייב הנתבע לשלם שכר טרחה בגובה של 120,000 ₪, בגין ייצוגו בסכסוך שנוצר בינו לבין אשתו לשעבר.

הנתבע שילם על חשבון השכר שנקבע, סכום של 20,000 ₪ ולא יסף.

בבקשת הרשות להגן שנתמכה בתצהיר טען הנתבע, כי יש ליתן לו רשות להגן שכן, ייצוגו באמצעות התובע היה רשלני. בעטיו של הייצוג הרשלני נגרמו לו נזקים, אותם הינו מבקש לקזז באמצעות הגשת תביעה שכנגד. בעניין זה טוען הנתבע, כי פירוט הנזקים ייעשה בכתב התביעה שכנגד ואילו בשלב זה, הוא מסתפק בהצגת שלוש דוגמאות.

שלוש הדוגמאות המוצגות על ידיו כוללות:

א.תפיסת רכבו על-ידי לשכת ההוצאה לפועל.

ב.עיכוב יציאתו מן הארץ.

ג.דיון חלקי ורשלני בתביעה להשבת רכוש, שהוגשה על ידו לבית הדין הרבני.

בעניין תפיסת הרכב על-ידי לשכת ההוצאה לפועל, טוען הנתבע לנזק בגובה 91,000 ₪.

בגין עיכוב יציאתו מן הארץ – נזק של כ- 95,000 דולר ואילו בגין הזנחת התביעה הרכושית – נזק של 110,000 ₪.

אכן, הכלל הוא כי בית-המשפט יעניק את הרשות להגן כל אימת שתצהירו של המבקש מגלה הגנה לכאורית, גם אם היא דחוקה ואין הוא נכנס לשאלות של מהימנות. אולם, לצד זאת קיימים כללים ברורים וחד משמעיים בעניין חובת הפירוט.

נראה לי כי בכך כשל הנתבע.

הלה לא פירט, לא בעניין הזיקה שבין ראשי הנזק לבין ייצוגו של התובע ואף לא בעניין תחשיב הנזקים. חוסר פירוט זה בולט על רקע הסכם שכר הטרחה, הנוקב בשלוש פעולות קונקרטיות שהיה על התובע לבצע עבור הנתבע, שאינן כוללות את הנושאים המועלים בבקשת הרשות להגן (ערעור על פסק-הדין של בית הדין הרבני האזורי, בקשה לביטול מזונות, תביעה רכושית בביהמ"ש למשפחה).

למעלה מן הצורך אציין, כי גרסתו של הנתבע בעניין הפרת הסכם שכר הטרחה מצד התובע הופרכה, בהצגת מוצגים ת/1-ת/14 בחקירה שהתקיימה. ואולם, כאמור, גם לולא זאת לא חצה הנתבע את סף הדרישה לפירוט בתצהיר בקשת הרשות להגן. הואיל וכך, דין בקשתו לדחיה.

אם מבקש הנתבע להוכיח רשלנות מקצועית, רשאי הוא להגיש תביעה נפרדת בעניין זה ויצרף לה הוכחות כנדרש.

עוד אציין בשולי הדברים, כי במהלך סיכום עמדתו של הנתבע, ביקש הוא להעלות טענות שזכרן לא הופיע בתצהיר. ניסיונו זה נדחה על-ידי הצד שכנגד ולא הותר על ידי. במהלך הדברים שהוסברו לנתבע בעניין זה, מחוץ לפרוטוקול, עלה נושא תיקון הבקשה למתן הרשות להגן. הנתבע נאחז בנקודה זו, גם כשהוסבר לו שמתן הזדמנות מסוג זה תהא כרוכה בתשלום הוצאות משמעותי, נוכח השלב בו מועלים הדברים. ואכן, הכלל הוא כי בית-המשפט יאפשר תיקון של כתבי טענות, גם בשלבים מאוחרים, ככל שהדבר נדרש לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת.

מלכתחילה נטיתי לאפשר לנתבע לתקן את תצהירו, בכפוף לתשלום הוצאות משמעותיות ואולם, לאחר מחשבה נוספת, ראיתי כי לאותה תוצאה יכול הנתבע להגיע בהגשת הליך נפרד, בעוד שפתיחת ההליך הנוכחי מחדש תפגע בתובע באופן בלתי מידתי. מעל כל אלה מרחפת התרשמותי, מחוסר כנותו של הנתבע, ביחס לצורך בתיקון, לאור המועד שבו הועלה הנושא על ידיו והנסיבות שאפפו זאת. לפיכך, החלטתי שלא להיעתר לו, כדי לא לאפשר שימוש לרעה בהליכי משפט.

סוף דבר. הבקשה נדחית.

התובע רשאי ליטול פסק-דין על-פי התביעה ויגיש פסיקתא לחתימה, בתוך 7 ימים.