גרידיש נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע יליד 2/8/1964, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 10/2/2009, כאשר בעת שנהג על קטנוע, הקטנוע החליק ונפל יחד איתו, ועקב כך הוא נפגע בקרסול ימין.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הקטנוע בביטוח חובה במועד התאונה.

הנתבעת מכחישה את נסיבות אירוע התאונה וחולקת על שיעור הפיצויים.

שאלת החבות

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע הוכיח את נסיבות אירוע התאונה כמתואר על ידו, מעבר למאזן ההסתברויות.

מטעם התובע העידו התובע, אחיו מר אברהם גרידיש (להלן: "אברהם") ואשתו, הגב' גרידיש דלילה (להלן: "אשתו", או "דלילה").

התובע תיאר את נסיבות אירוע התאונה בסעיפים 5 ו-6 לתצהירו:

"5.אציין כי במועד קרות אירוע התאונה, ובמסגרת תפקידי כסדרן רכבים בחברת "רכב העיר" באשקלון, הייתי צריך להעביר את אחד מן הקטנועים של החברה לעבר מגרש המכירה בו עבדתי.

התאונה ארעה בעת שנהגתי על הקטנוע לעבר מגרש המכירה, כאמור, כאשר בעת נהיגתי על הקטנוע במהלך סיבוב פנימי החלקתי עם הקטנוע ועקב כך נפלתי ונפגעתי בקרסול ימין כאשר הקטנוע נפל לי על הקרסול (להלן: "התאונה")."

התובע נחקר ארוכות על נסיבות התאונה. במהלך חקירתו הוא עמד על גרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה.

גרסתו של התובע נתמכה על ידי עדותו של אחיו אברהם (ראו: סעיפים 4 – 6 לתצהירו של אברהם). גם אברהם נחקר על תוכן תצהירו והוא עמד על דבריו.

זאת ועוד. נסיבות התאונה נחקרו על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל"), אשר בסופו של דבר קיבל את גרסת התובע והכיר בתאונה כתאונת עבודה. בהודעתו לביטוח הלאומי חזר התובע על גרסתו הבסיסית שלפיה נפל עם הקטנוע; במהלך מסירת הודעתו של התובע לחוקר המל"ל, התקשר החוקר אל אחיו אברהם וזה האחרון מסר לו באופן ספונטאני את גרסתו ללא כל תיאום (ראו הודעת התובע מיום 20.5.10, בתיק המל"ל (נ/1); ראו גם טופס תשאול התובע מיום 16/2/2010, שבה נמסרה גרסת התובע לפגיעתו בתאונה, שם נרשם: "תוך כדי נסיעה במגרש מכוניות החלקתי עם האופנוע ונחבלתי בקרסול...הקרסול הסתובב לי...".

גרסתו של התובע נתמכת גם בתיק המשטרה שממנו עולה כי התובע מסר אותה גרסה בעניין פגיעתו (ראו: נ/2).

סבורני כי הסתירות ואי-הדיוקים אליהם מתייחסת הנתבעת בסיכומיה, מתייחסים לפרטים שוליים וצדדיים, ואין בהם כדי לכרסם במידת ההוכחה המוטלת על התובע אל מתחת למאזן ההסתברויות.

כך, למשל, באשר לתעודת חדר המיון שבה לא צוין שהתובע נפל מאופנוע, סבורני כי ההסבר שנתן התובע בעניין זה סביר ואפשרי, שכן, נראה מתעודת המיון שהיא שורבטה בחופזה בכתב יד לא ברור, ולא מן הנמנע שנשמטו פרטים שנמסרו על ידי התובע. הפרטים שנרשמו, לרבות "חבלה סיבובית בקרסול ימין", אינם עומדים בסתירה עם התיאור שנתן התובע בהזדמנויות האחרות, לרבות בהודעות לביטוח הלאומי, שם צוין על ידי התובע שבמהלך הנפילה הסתובב לו הקרסול (נ/1).

מעדותה של האשה דלילה ניתן היה להתרשם כי היא אינה זוכרת את פרטי האירוע; ומכאן גם הסתירות שנתגלו בעדותה לנסיבות הצדדיות שאפפו את האירוע. כך, למשל, העידה דלילה בתחילת חקירתה כי התובע הובא הביתה לאחר פגיעתו על ידי חבר שאף עזר לו לעלות הביתה, (ראו: עמ' 24 לפרוטוקול הדיון); ואולם בהמשך חקירתה בעמ' 25 לפרוטוקול היא מסרה כי היא לא היתה בבית כשהתובע חזר מהעבודה, אלא היתה בקניות וכשחזרה הביתה מצאה אותו בבית. יוצא, אפוא, שהתובעת לא היתה יכולה לדעת איך התובע חזר הביתה. כך גם אין בסיס לעדותה לפיה החבר עזר לו להיכנס הביתה.

בנסיבות אלה סבורני שאמנם לא ניתן להסתמך על עדותה של דלילה, אך אין בדבר כדי לגרוע מיתר הראיות שהובאו על ידי התובע להוכחת נסיבות התאונה.