גרוסמן נ' שוורץ ואח'

פסק דין

לפניי תביעת הפרשים, לאחר שהנתבעת מס' 2 שילמה לתובע את הסכומים, בהם הודתה במסגרת תביעת צד ג מטעמו, ונותרו במחלוקת רק מספר נושאים: גובה סכום הפיצוי במקרה בו עלות התיקון עלתה על שווי הרכב; רשלנות תורמת לתאונה מצד התובע; ערך רכב התובע ותביעתו לאבדן מקום עבודה כמחלק עיתונים עקב אובדן הרכב.

לאחר שקיבלתי ראיות מטעם הצדדים ושמעתי את גרסאותיהם בדיון, אני קובעת כדלהלן:

א.גובה הפיצוי במקרה של אבדן גמור. התובע תבע את סכום התיקונים ברכב, עליהם המליץ השמאי, אך בדיון הכיר בכך שטעה. במקרה של אובדן גמור של רכב, הרי שהתיקונים לא יבוצעו בו, ותקרת הפיצוי בגין הנזק הישיר הינה שווי הרכב, בניכוי שווי השרידים. התובע גם טען בפניי כי לא קיבל תמורת השרידים בכסף, אך אין בכוחי לקבל טענה זו. נזקו של התובע נתמך בחוות דעת שמאי מטעמו, וזה קבע את שוויים התיאורטי של השרידים. אין בסיס לפצות את התובע בסכומם או לחייב את הנתבעת לקבלם לחזקתה.

ב. הנהג ברכב הנתבעת, מר אלמוג סולימן, לא התייצב לדיון, למרות שהוזמן ע"י המבטחת, ונחקר במשטרה באזהרה בגין נהיגה בשכרות (ת/1). התרשמתי מעדות התובע כי לא יכול היה למנוע את התאונה עקב המצב הטופוגרפי של הכביש, וכי הוא נסע בזהירות ואפילו לאט, בעוד שהנהג ברכב התובעת הפתיע אותו כשהגיע משמאלו, בנהיגתו חסרת הזהירות בניגוד לתמרור האט ותן זכות קדימה. אני דוחה את הטענה הסתמית לרשלנות תורמת של התובע לקרות התאונה, שלא הובאו לה כל תימוכין.

ג.התובע הגיש חוות דעת נפרדת לעניין ערך הרכב, ולפיה ערכו בהתחשב במספר הבעלים הקודמים, הקילומטרים שנסע וירידת ערך בגין תאונה קודמת מגיע ל-10,732 ₪, ובהפחתת שווי השרידים – 9,732 ₪. הנתבעת טענה כי "רכב התובע היה בבעלות חברה בעבר ובהתאם למחירון הרכב של לוי יצחק יש לקזז 27% מערך הרכב" (סעיף 7 לכתב ההגנה). הנתבעת צירפה מסמך סקירת עבר ביטוחי של הרכב, ממנו עלה כי הבעלים הראשון ברכב מיום 1/8/98 עד 31/7/00 היתה "אלבר" (נספח א' לכתב ההגנה). הנתבעת גם צירפה את עמוד 6 למחירון לוי יצחק (נספח ב' לכתב ההגנה), המהווה אחד משני העמודים 6 ו-7, המפרטים את המשפיעים על ערך מכונית משומשת. בעמוד זה סימנה הנתבעת את הרכיב "חברת השכרה לשעבר". בדיון הגישה הנתבעת "חישוב מחיר ספציפי לרכב" (נ/1) בו צויין בעניין שבמחלוקת "חברה להשכרה לשעבר ללא קריטריונים 27% (-)". יצויין כי השמאי מטעם התובע לא התייחס לזהות הבעלים, אך ספק אם ניתן לראות בכך השמטה. מאחר ולא הוצגו פרטי בעלים ממשרד הרישוי, אלא מסמך בלתי רשמי על עבר ביטוחי, נרשם שמה של בעלת הרכב הראשונה כ-"אלבר" בלבד, והיא היתה הבעלים הרשום במשך שנתיים בדיוק. בעמוד החלקי מתוך המחירון מופיעות מספר אפשרויות בעניין חברת השכרה ולהן קריטריונים שונים. אני מסיקה מנ/1 כי לא נלקחו בחשבון הקריטריונים כגון רכב צמוד לבעלים ועובדים בכירים, ואף לא הוכח כי הבעלות של "אלבר" היתה של חברת השכרה. אפשר שהיה מדובר בחברת החכר או אף כחברת מימון, דבר המתיישב עם תקופת הבעלות בת שנתיים בדיוק, שאינה מתאימה להחכר (כמקובל שלוש שנים). הנתבעת בכתב ההגנה נמנעת מלהעלות טענה מדוייקת בעניין אופי הבעלות של "אלבר", וכותבת אך זאת: "בבעלות חברה". אין בעובדה שהנתבעת הזינה בפרטי המשפיעים על ערך הרכב (נ/1) "חברת השכרה לשעבר" להוכיח כי אכן כך היה. אפילו בדיון לא השתמשה נציגת הנתבעת במילים "חברת השכרה".

אני מוצאת כי לא הוכח כי הרכב היה בבעלות חברת השכרה כיד ראשונה, ולפי מילות הנתבעת בכתב ההגנה הרכב היה בבעלות חברה, וזהו משפיע שאינו מביא להפחתת ערך (ראה פרט 6 בעמ' 6 למחירון לוי יצחק). הסיבה להפחתת ערך רכב מהטעמים של חברת השכרה הינה ריבוי המשתמשים בו, ודבר זה לא הוכח. הנתבעת לא הביאה חוות דעת נגדית לזו של התובע ולא פגמה בהערכת שווי הרכב על ידו.

ד.תביעת התובע לפיצוי בגין אובדן מקור השתכרותו עקב העדר רכב בעבודתו כמחלק עיתונים לא הוכחה. אמנם הנתבע עבד בחברת ההפצה של עיתון מעריב (ת/6, תלוש שכר עבור חודש דצמבר 2012), וידיעה הכלל הינה כי על מחלק עיתונים להיות בעל רכב, אולם לא הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה להפסקת עבודתו. הדבר לא נכתב במכתב הנאמנים של החברה המפיצה (בהקפאת הליכים) לפיו פוטר ביום 13/3/13 (ת/5), והעובדה שהתובע בעצמו לא דרש סכום זה עובר להגשת התביעה, ותשובתו בפרוטוקול (עמ' 4, שורה 1-2) מעידות כי הבין שאין קשר בין הדברים. אני דוחה את טענת הנתבעת כי מקום התביעה בגין הפיטורין הינו בתביעה לנזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מאחר ואין מדובר בהפסד השתכרות עקב נזק הגוף, אלא באובדן מקום העבודה עקב אובדן הרכב.

הסיכום הינו כי אני מקבלת את התביעה בחלקה, ודוחה אותה בחלקה.

הנתבעת תוסיף ותשלם לתובע, מעבר לסכומים ששילמה בהסכמה, השלמה למלוא שווי הרכב בניכוי השרידים בתוספת שכ"ט שמאי והוצאות משפט.

שווי הרכב נטו, על פי חוות דעת השמאי מנחם אדוני9,732 ₪

שכר טרחת השמאי1,053 ₪

שולם בהסכמה6,974 ₪ (-)

יתרה לתשלום3,811 ₪

לסכום זה יתוספו אגרה יחסית בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪.

אני דוחה את התביעה בשאר המרכיבים, כפי שפורט לעיל, ולאור הגשת התביעה על סכום חסר בסיס ומופרז בגובה עלות התיקונים, שלא בוצעו, לא חישבתי ריבית על האיחור בתשלום.

סך הכל ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת מס' 2, לתובע לסילוק תביעתו 4,161 ₪, תוך 30 יום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.