החלטה
בפני התנגדות לבקשה לביצוע תביעה לסכום קצוב בסך 50,000 ₪.
הצדדים, שהיו בעבר ביחסי ידידות, הסכימו כי המשיב יתן למבקש הלוואות. אין מחלוקת כי המשיב נתן למבקש 1,600 יורו וכן 7,000 ₪. אין מחלוקת כי המבקש צריך היה להחזיר למשיב את הסכומים הנ"ל.
ההסכמות לא עלו על הכתב. לא נקבעו תנאי ריבית או מועדי השבת הכספים.
לאחר פרק זמן, בו לא החזיר המבקש למשיב את הכספים, הסכימו הצדדים להגביל את מועד ההחזר ל- 30 יום והפעם ציינו הסכמתם בכתב (נספח לתובענה מיום 1.3.2011). אין חולק כי המבקש לא פרע את חובו למשיב בתוך 30 הימים המוסכמים כאמור, אולם הפקיד את הסכומים האמורים בערכים נומינאליים בקופת ההוצאה לפועל.
המחלוקת סבה על הפיצוי המוסכם. אליבא המשיב, התחייב המבקש לשלם לו 200,000 יורו ככל ולא יעמוד בסיכום מיום 1.3.2011. למרות זאת, העמיד תביעתו לפיצוי מוסכם על סך 50,000 ₪ בלבד.
לשיטת המבקש, ההסכם לא כלל פיצוי מוסכם, מדובר בשורה בנספח א' הנ"ל, אותה הוסיף המשיב לאחר חתימת ההסכם. עוד ציין המבקש בתצהירו כי במעמד החתימה נכח חבר משותף לבעלי הדין, שיעיד כי לא הוסכם על פיצוי בגין הפרת ההסכם.
בחקירתו הנגדית לא הכחיש המבקש כי הסכום 200,000 יורו הוזכר במעמד חתימת ההסכם, אולם היתה זו הלצה מפיו, בתשובתו לשאלת המשיב: אם תפר את ההסכם תשלם לי 100,000 יורו? והשיב: אשלם לך 200,000 יורו.
אמנם, לנוכח דברים אלה, יש מקום לבחון עובדתית, באמצעות שמיעת כל העדים שנכחו במועד חתימת ההסכם, אם הסכימו הצדדים, הסכמה הנובעת מגמירת דעת, לקבוע ביניהם פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסכום כזה.
לחיזוק טענת המבקש, טען בא כוחו כי המדובר בתנייה בלתי סבירה בעליל, הנוגדת אף את החוק ואת תקנת הציבור. אמנם, מדובר בפיצוי מוסכם בשיעור הגבוה פי 100 ויותר מסכומי ההלוואה. אף אם יש להתייחס לסכומי ההלוואה בערכים ריאליים למועד עריכת ההסכם (מספר שנים ממועד מתן הכספים), עדיין סכום הפיצוי הנ"ל גבוה פי עשרות מונים. על פניו, נראה בלתי סביר לקבוע – למצער בטרם שמיעת מלוא הראיות – שכך אמנם הסכימו הצדדים, במודע ומתוך הבנה והסכמה מלאות.
ראוי לציין, כי מבט בוחן, הגם שלא בעין מקצועית, מעלה כי קיים יסוד, על פי אופן הכתיבה, לטענה שהשורה העוסקת בפיצוי המוסכם הוספה לאחר חתימת ההסכם.
מכאן, אני מוצאת שמתקיימים טעמים המצדיקים ליתן למבקש רשות להתגונן.
למותר לציין, כי לבית המשפט שיקול דעת להתערב בפיצוי המוסכם אותו קובעים הצדדים, בנסיבות המתאימות. ייתכן, כי עסקינן באחד מאותם מקרים, שבהם ימצא בית המשפט לנכון להתערב בסכום הפיצוי, ככל וייקבע כי הצדדים הסכימו לכלול תנאי לפיצוי מוסכם בהסכם.
אסיים בעניין הארכת המועד:
טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם לעניין זה נטענו באריכות, הגם שלא היה מקום (לפי החלטתי מיום 8.5.13) להכנס לשאלת ההמצאה, שכבר הוכרעה בידי כב' הרשמת אידר.
בנוסף, ב"כ המשיב הודיע לבית המשפט כי אינו מתנגד להארכת המועד להגשת ההתנגדות, אם כי ביקש להביא העניין בין שיקולי בית המשפט לעניין ההוצאות.
באין התנגדות, המועד להגשת ההתנגדות מוארך עד מועד הגשתה בפועל. אף אם הייתי נדרשת להכריע בשאלת הארכת המועד, הרי נוכח הנסיבות של המקרה, כמפורט לעיל, הייתי מאריכה המועד, שכן נראה כי התוצאה של מתן פסק דין בסכום כה ניכר בנסיבות האמורות, בשל כשל פרוצדוראלי של איחור בהגשתה, יגרום לעיוות דין חמור.
בסיכום:
בקשות המבקש מתקבלות. התצהיר ישמש כתב הגנה.
בשל סכום התביעה, יתנהל דיון מהיר.