פסק דין
1.לפני בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי "בית דין צדק בני ברק", ע"י הבוררים הרב שלמה זלמן אולמן, הרב בנימין גרבוז והרב משה וינוגרד, ביום י"ד אייר תשע"א, 18.5.2011.
2.מן התצהיר המצורף לבקשה עולה כי הבוררות התנהלה על פי שטר בוררות ועל כן חוק הבוררות חל עליה (סעיף 3(א) לתצהיר). (באשר לקיומו של שטר בוררים ראו גם בשורה השניה של פסק הבוררות).
3.המבקש צירף לתצהירו העתק מפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני הבוררים וכן את פסקם.
בפסק הבוררות נדחתה תביעתו של המבקש לחייב את המשיב לשלם לו דמי תיווך.
4.טענתו של המבקש היא אחת: המבקש טוען, וסומך את דבריו על הפרוטוקול עצמו, כי במהלך הדיון התקשר בית הדין לעד מר מנחם גולדברג באמצעות הטלפון וגבה ממנו את עדותו מבלי שהתאפשר למבקש לחקור את העד על דבריו.
המבקש הצהיר, בסעיף 5(א) לתצהירו כי ביקש לזמן את מר מנחם גולדברג למתן עדות בפני הבוררים כדי שהעד יחקר על ידי הצדדים, אך העד לא זומן למרות הבקשה ולא מסר עדות מלאה ולמבקש עצמו לא ניתנה, למרות בקשתו, אפשרות לחוקרו ולמסור מפיו של העד את מלוא העובדות.
על שום כך, טען המבקש כי נגרם לו עיוות דין המזכה אותו בביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן – "החוק").
5.המשיב הגיש "התנגדות לביטול פסק בוררות" . המשיב הגיש את התנגדותו האמורה בעצמו, מבלי שהסתייע בעורך דין.
בתגובתו לבקשה לביטול פסק הבורר טען המשיב טענות לגוף הסכסוך באשר לשאלה אם נוצר הסכם תיווך אם לאו, אך לא התייחס, כהוא זה, לטענת המבקש על כך שמתקיימת כאן עילה לפי סעיף 24(4) לחוק.
6.במהלך הדיון בבקשה הסביר בית המשפט למשיב כי הוא זכאי לחקור את המצהיר על תצהירו, אם רצונו בכך. בעקבות הסברי בית המשפט חקר המשיב את המבקש על תצהירו.
גם בחקירתו הנגדית המשיך המשיב להתייחס לנושא עסקת התיווך, אם התקיימה אם לאו.
7.בא כוח המבקש, עו"ד רפי רויטגרונד, טען בפני כי מתקיימת במקרה זה עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק וכי נמנעה ממרשו זכות היסוד לחקור את העד מר גולדברג. בכך לוקה פסק הבוררות.
בא כח המבקש הדגיש כי המבקש הצהיר, בסעיף 5 לתצהירו כי הוא ביקש מן הבוררים לזמן את העד מר גולדברג בפניהם כדי שתינתן לצדדים אפשרות לחוקרו. אך מר גולדברג לא זומן ולא התאפשר למבקש לחקור את העד ולהוכיח באמצעותו את מצב הדברים לאשורו.
8.המשיב טען בפני כי המבקש "שקרן", וכי אין אמת בדברים שהעיד בפני בית המשפט.
המשיב טען כי הוא והמבקש הם אנשים דתיים הנפגשים כל הזמן בבית הכנסת. לדבריו, "אני לא נגד מדינת ישראל ולא נגד בית המשפט, ושנינו הסכמנו ללכת לבורר, אפילו בורר יחיד, וכאן היו שלושה דיינים, ובית המשפט צריך להתיחס לכך בכובד ראש ולא לבטל בוררות כזו".
משהפנה בית המשפט את המשיב לטענתו של עו"ד רויטגרונד על כך שנמנעה מן המבקש האפשרות לחקור את מר גולדברג, הוא טען לאמור:
"(...) אני משיב שלא אני קבעתי את זה אלא מי שנתנו לו את הסמכות קבע את זה. אנחנו באנו בהסכמה במטרה שהולכים לבוררות והוא קרא לי ואנחנו הלכנו לבוררות ועל פי הדת היהודית יש הלכה שהתובע הולך אחר הנתבע ואני הייתי יכול למשוך אותו לבית דין אחר. הלכתי איפה שהוא רצה. (...). אחרי שהיה פסק לבוא ובגלל שהוא הפסיד לבטל אני רואה בזה זלזול בדת התורה ואנחנו שני יהודים שומרי תורה ומצוות וזה עוול לעשות את זה.
ברגע שנותנים אפילו לבורר יחיד קשה לבטל את זה ובוודאי ששלושה דיינים המוסמכים לזה על פי הלכת הרמב"ם ושולחן ערוך, בוודאי שאם יש לו בעיות, אז שיפנה לדיינים ויבקש לבטל ולא בשביל גרוש לפגוע בדת. עם כל הכבוד לבית המשפט, אני חושב ששופט דן יחיד איננו יכול לבטל פסק של בוררות של שלושה דיינים, בלי לפגוע בבית המשפט".
9.לאחר שעיינתי במכלול נסיבות העניין ובטענות הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי מן הדין לבטל את פסק הבוררות כמבוקש על ידי המבקש.