גרון ואח' נ' טווילי ואח'

החלטה

בבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף (בש"א 5236/08)

ובבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה (בש"א 173/09)

בפני בקשת הנתבעים לסילוק תביעת לשון הרע שהגישו נגדם התובעים (בשא 5236/08), ובקשה של התובעים לתיקון כתב התביעה שהגישו כנגד הנתבעים (בשא 173/09).

רקע עובדתי

הצדדים הם שכנים בבית דו-משפחתי צמוד קרקע בראשון-לציון. הצדדים מעורבים במספר הליכים משפטיים, כולם סביב בניית ביתם של התובעים, המצוי בצמוד לבית הנתבעים.

בשנת 2006 הגישו הנתבעים כאן (טווילי) תביעה כנגד התובעים כאן (גרון), בטענה כי לאחר שהתובעים רכשו את הבית הדו-משפחתי הצמוד לביתם, הם ביצעו בו פעולות בניה והריסה ללא היתר בניה, תוך גרימת נזק לביתם של הנתבעים (תביעת טווילי נ' גרון על סך 500,000 ₪ במסגרת ת.א 5214/06; להלן: "תביעת הנזיקין"). התובעים כאן הגישו תביעה שכנגד בטענה שהיה בידם לקבל היתר בניה ולהתגורר בבית כבר מיום 1/10/06 לולא התנהלותם ההפכפכה של הנתבעים (תביעת גרון נ' טווילי על סך 501,034 ₪. להלן: "התביעה שכנגד").

במקביל, הגישו הנתבעים ערר לוועדה המחוזית של מחוז מרכז על החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון, לאשר בתנאים בקשת הקלה שהגישו התובעים (ערר 458/06). ערר הנתבעים התקבל במובן זה שהועדה המחוזית החליטה כי יש להנמיך את גובה המבנה ב- 70 ס"מ. על החלטת ועדת הערר הגישו התובעים עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, עתירה שעודנה תלויה ועומדת (עתמ 3118/08).

כנגד התובעים הוגש כתב אישום בגין עבירות של ביצוע עבודות הטעונות היתר, ללא היתר בבית נשוא הליכים אלה. הם הורשעו באישומים לפי כתב האישום למעט בשני סעיפים, וניתנה להם "אורכה של שנה להסדרת ההיתר בשים לב לערר התלוי ועמד מצד השכן ולצורך השלמת דרישות המהוות תנאי להיתר" (פסק דין וגזר דיון מיום 8/9/08 תיק עמ"ק ראשל"צ 2111/06). לאחרונה הוגש כנגד התובעים כתב אישום נוסף עמ"ק 25101-11-09 בגין אי-קיום צו ההריסה בחלוף האורכה שניתנה לשנה מעם גזר הדין הנ"ל. ניתנה אורכה ע"י בימ"ש מחוזי מחוז מרכז, עד 6 חודשים מיום 14/12/09, בשים לב לעתירה המינהלית הנ"ל.

בשנת 2008 הגישו התובעים את התביעה שבכותרת, שהיא תביעה בגין הוצאת דיבה ולשון הרע (ת.א 988/08, תביעת גרון נ' טווילי על סך 976,000 ש"ח; להלן: "תביעת לשון הרע"), אשר הנתבעים עותרים לסילוקה על הסף. יש לציין כי התובעים הגישו בקשה לאחד את הדיון בתביעות אולם זו נדחתה בהחלטתי מיום 1/1/09, מהטעמים המפורטים בהחלטה.

טענות הצדדים

לטענת הנתבעים, תביעת לשון הרע מתבססת על טענות שנטענו על ידי הנתבעים במסגרת ההליכים המשפטיים בינם לבין התובעים, ועל ידיעה בעיתון המקומי "ידיעות ראשון" מיום 23.11.07, אשר סיקרה הליכים משפטיים אלה.

בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים כי יש לדחות או למחוק את תביעת לשון הרע על הסף, מן הטעמים הבאים:

התובעים לא הניחו תשתית לכך, שהנתבעים הם שיזמו את פרסום הכתבה בעיתון. משכך, יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר יריבות. ככל שנטען בכתב התביעה, כי הנתבעים אחראים לפרסום הכתבה - די בבירור עובדתי קצר כדי להפריך את הטענה.

סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע, כי פרסום של כתבי טענות בהליך משפטי לא ישמש עילה לתביעת לשון הרע.

סעיף 13(7) לחוק קובע, כי דין וחשבון נכון והוגן על דברים הנכללים בכתב טענות בהליך משפטי לא ישמש עילה לתביעת לשון הרע. הכתבה שפורסמה בעיתון היא דין וחשבון נכון והוגן על הדברים שנכתבו על ידי הנתבעים בכתבי הטענות מטעמם.

כתב התביעה אינו מפרט מהן בדיוק המילים שנאמרו על ידי הנתבעים, אשר פגעו בשמם הטוב של התובעים, ומשכך אינו מגלה עילה.

הגשת תביעת לשון והרע, כאשר תביעת הנזיקין תלויה ועומדת, תוך פיצול הליכים וסעדים ללא נטילת רשות מבית המשפט עולה כדי שימוש לרעה בהליכים משפטיים.

כל עוד תביעת הנזיקין תלויה ועומדת, ומתבררות בה טענות הנתבעים בנוגע לבניה הבלתי חוקית של התובעים, העומדות בבסיס תביעת לשון הרע, יש לעכב את ההליכים בתביעת לשון הרע עד לתום בירורה של תביעת הנזיקין.

הסעד הנתבע - פיצוי בגין ירידת ערך דירתם של התובעים - אינו סעד מוכר לפי חוק איסור לשון הרע, הקובע פיצוי על פגיעה בשמו הטוב של אדם, ולא על פגיעה בשמם הטוב של מקרקעין. למצער, יש לסלק על הסף את התביעה לסעד בגין ירידת ערך ביתם של התובעים.