גרודופסקי נ' עו"ד איל

פסק דין

1. התובע שכר ביום 27.3.03 דירה בירושלים מאת אזרח בריטי שיוצג בעת חתימת הסכם השכירות על ידי הנתבע.

על פי כתב התביעה תקופת השכירות על פי החוזה נגמרה ביום 31.3.04 ואולם סוכם עם התובע ללא חוזה חתום כי ימשיך להתגורר בדירה עד לספטמבר 2004. בהתאם לסכום עם נציג בעל הבית בארץ מר אלטרץ, הציג התובע עם עזיבתו את הדירה את כל החשבונות וסכום המקדמה ששילם בעת כניסתו לדירה הוחזר לו. כשנה לאחר עזיבת הדירה קיבל התובע חשבון ארנונה לתקופה שמ-12.04 ועד ליום 6.05. בפנייה לעיריית ירושלים נמסר לתובע כי עליו להציג אישור מבעל הבית כי אכן עזב את הבית ואולם פנייה כאמור לנתבע על מנת שינפיק אישור כאמור לא נענתה. כך במשך מספר שנים עד שבשנת 2009 בעקבות פגישה עם נציג בעל הבית בארץ הוצעה לו השתתפות בדמי הארנונה. על פי כתב התביעה ביולי 2009 שילם התובע סך של 3100 ש"ל לעיריית ירושלים היות והודיעו לו כי חשבון הבנק שלו יעוקל. בכתב התביעה מבקש התובע פצוי בגובה הארנונה ששילם, הפסד ימי עבודה ונסיעות.

על פי כתב ההגנה ייצג הנתבע במועדים הרלוונטיים את בעל הדירה ככל הנוגע להשכרת הדירה לתובע. על כן כל טענה שיש לתובע יש להפנות לבעל הדירה. על פי כתב ההגנה התובע מעולם לא פנה לנתבע כי יספק לו מסמך על עזיבת הדירה אלא אך ביקש פירוט ביחס לכספים אותם החזיק הנתבע בנאמנות ואשר היו אמורים להבטיח את חובותיו כשוכר, פירוט אשר ניתן לו ואף הוחזרו לו כספים. לאחר תקופה ארוכה פנה התובע בעניין זה בשנית, אך נמסר לו על ידי הנתבע כי אינו מייצג עוד את המשכיר וכי עליו לפנות בעניין זה לנציגו – מר אלטרץ. בכל מקרה טוען הנתבע כי התובע גרם ברשלנותו לנזקיו ככל שנגרמו שכן לא הודיע לעיריייה כי הפסיק להחזיק בנכס, אם אכן הפסיק להחזיק בו בתקופה הנטענת.

2. בדיון העידו התובע, אשת התובע והנתבע.

3. לאחר ששמעתי את העדויות סבורה אני כי דין התביעה להידחות.

על אף האמור בכתב התביעה בעדותו אישר התובע כי חתם על תוספת להסכם השכירות ביום 9.6.04 וזאת עד ליום 1.9.04. כשנשאל "מתי הבאת לי את החשבונות של הדירה ששילמת אותם" השיב "נתתי לך את הכל בדיוק שבוע אחרי שעזבתי. בספטמבר 2004 עזבתי. אני חושב בערך נתתי לך את הכל ביוני 2005" (ר' עמ' 2, שורות 11-9). בהמשך אישר, בניגוד לאמור בכתב התביעה, כי שילם חשבונות מים וחשמל במאי 2005 וכי אז קיבל את המקדמה בחזרה (ר' עמ' 2, שורות 20-14; 28-23). מהמסמכים שהגיש הנתבע עולה כי אכן שולמו חשבונות מים וחשמל עוד במאי 2005 וכי אז הושבה המקדמה. העדות והראיות בעניין זה אינן מתיישבות עם האמור בכתב התביעה ולפיו קיבל התובע דרישת תשלום ארנונה מ12/04 ועד ל-6.05 על אף שלא התגורר אותה עת בדירה. עוד לא ברור לאיזו תקופה מתייחס חיוב הארנונה נשוא התביעה. אמנם לאחר שהסתיים הדיון ביקש התובע להגיש ראיה שעניינה אישור תשלום ככל הנראה בגין ארנונה, בקשה לה התנגד הנתבע, ואולם כלל לא ברור מהמסמך אותו ביקש התובע להגיש באיזו תקופה מדובר.

לנוכח כל האמור לא הוכח כי התובע חוייב בתשלום בגין תקופה בה לא התגורר בנכס. וודאי לא הוכח כי תשלום כאמור הינו תוצאה של התרשלות הנתבע.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 150 ₪.

ניתן היום, ו' טבת תשע"א, 13 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.